השבוע שעבר הותיר אחריו חלל עצום.
ביום שני, הסתלקה מאיתנו נשמתו הטהורה של המקובל הרב הצדיק חכם משה חיים אריה זצ"ל. הלווייתו, ובהמשך ימי השבעה, היו לא רק אירועי אבל, אלא מעמד של התחזקות אדירה. כל מי שבא לנחם את המשפחה, שמע עוד ועוד על מעשיו הנסתרים, על עבודת ה' שנעשתה בצנעה, ועל האור הגדול שהפיץ בחייו. מכל הסיפורים, זרחה במיוחד נקודה אחת שהייתה ליבת חייו ומהותו: האמונה התמימה והביטחון המוחלט בה' יתברך. זו לא הייתה רק אמונה תיאורטית, אלא דרך חיים שחדרה לכל מעשיו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך הסיפור שאותו כנראה לא שמעתם מעולם, הוא הסיפור שחותם את חייו של הצדיק. סיפור שבו התגלמה כל תורת חייו, והותיר אחריו מסר נצחי של אמונה, אהבה, וכיבוד הורים. זהו סיפור שמטלטל את הלב ומחייב אותנו להתבוננות עמוקה – כזה שאפשר לקרוא רק לאחר נטילת ידיים של התרגשות ויראת כבוד.
קשר של נשמות והבטחה אלוקית
ידוע לכל קשר העבותות, הקשר הבלתי ניתן לניתוק, ששרר בין הרב משה חיים לגאון הצדיק רבי ששון מזרחי זצ"ל. זה היה קשר שחורג מגבולות החברות הרגילה, קשר שהיה כולו תורה ויראת שמיים. כהגדרת יהודה על יעקב אבינו ויוסף הצדיק: "ונפשו קשורה בנפשו". ואכן, ישנם מפרשים שמסבירים כי המילה "קשורה" בגימטריה עולה: 611, בדיוק כמו המילה "תורה" - קשר שלם, קשר של לימוד ועבודת השם.
לאחר 20 שנים בהם הוא כיהן כמשגיח רוחני בישיבת 'פורת יוסף' - גאולה, בתקופה בה היה חכם יהודה צדקה ראש הישיבה, לאחר פטירתו של חכם יהודה צדקה הפציר הרב ששון ברב משה חיים לעזוב ולהקדיש את חייו לחינוך בנות ישראל על טהרת הקודש לפתוח מפעל חיים של ממש: מוסדות לימוד לבנות, על טהרת החינוך הטהור.
הרב משה חיים, עשה כמצוות רבו, אבל מהר מאוד הבין שזה בא על חשבון התורה שלו. הוא בא לחכם ששון ואמר לו: "מה יהיה עם עולם הבא שלי?". דווקא בגלל שכל רגע בחייו היה קודש לתורה, חשש: "מה יהיה על התורה שלי? מפעל כזה יתפוס לי מקום בעבודת ה' שלי". אבל הרב ששון, שראה למרחוק את צורך הדור, והתיקון של הרב משה חיים בחינוך בנות ישראל - לא ויתר. הוא הסביר לו את גודל השעה, ואת הפוטנציאל העצום של התרומה שדווקא הוא יכול להביא לעולם ולנשמתו שלו - הרב אריה.
כדי לתת לרב משה חיים את הכוח הרוחני הנדרש, הציע לו הרב ששון הצעה נדירה ועילאית: לערוך כתב שותפות בו יהיה כתוב הסכם, שכל אחד מהם נותן לרעהו חצי מעולמו הבא! בעצם אמר לו: כך לי יהיה חלק גדול בזכות העצומה שאתה תקים, ולך יהיה חלק מכל מה שאני עושה. הדברים הללו של ענק רוח שהיה מוכן לוותר על חלק מגמולו הנצחי, היו אות לרב משה חיים. הוא הבין את גודל המעמד ואת הצורך הגדול. וכך קם בירושלים בית החינוך לבנות "אורה ושמחה" בראשותו.
כדי לחזק את ההסכם הנדיר, הלך חכם ששון יחד עם הרב אריה כדי לקנות קבר שיהיה סמוך לקבר בו ייקבר גם חכם ששון בבית העלמין סנהדריה בירושלים. כאשר נפטר הרב ששון בז' בניסן תשנ"ח, הוא נקבר בסנהדריה, קברו של הרב משה חיים נותר ריק.
כיבוד אב מנצח כל הסכם
אולם, בחיים יש הפתעות, ולפני כ-20 שנה נפטר לבית עולמו אביו של הרב משה חיים: הרב חיים יצחק אריה זצ"ל. ברגע של הכרעה רוחנית, ובשל רצונו העז לכבד את אביו, עשה הרב משה חיים מעשה שהפתיע את כולם: הוא ויתר על חלקת הקבר שנועדה לו סמוך לרבו, ומסר אותה לאביו.
"כיבוד הורים, מעל הכל", קבע.
מאותו רגע, החל מסע מייגע של בני המשפחה למצוא חלקת קבר חלופית בסנהדריה. הביקוש היה עצום, והתשובה שחזרה על עצמה הייתה: "אין סיכוי, אין יותר מקום". הם ניסו שוב ושוב, אך לשווא. "אין סיכוי", אמרו להם.
בכל אותה תקופה, היה אחד הבנים משתף את אביו הצדיק על הקושי העצום למצוא חלקת קבר בסנהדריה. אך הרב משה חיים, איש האמונה הטהורה, הגיב תמיד בשלווה מוחלטת: "נראה לכם שהקב"ה לא יודע איפה אני צריך להיקבר? הרי ברור שיש לי כבר מקום. הכל בסדר בניי, הקב"ה לא שוכח אף אחד".
זהו רגע מכונן של ניגודים: הבנים, המודאגים והמתאמצים לרכוש את החלקה, מול האב הגדול, ששלוותו נובעת מביטחון מוחלט. "אתם מאמינים או לא?!", תהה הרב משה חיים. "אם אתם תאמינו, זה יקרה. פשוט תבטחו בו, וזהו".
חותם של אמונה
ועכשיו, קחו כיסא ותשבו:
יום שני, י"א בכסלו תשפ"ו, הוא היום המר והנמהר שבו נסתלק הרב משה חיים. אבל ארבעה ימים קודם לכן, ביום חמישי, ז' בכסלו, כאשר הרב היה במצב בריאותי יציב לחלוטין, נפגש אחד הבנים 'במקרה' עם חברו שניסה לעזור בעבר ברכישה. הבן ביקש שוב, "נסה שוב בסנהדריה. הבטחתי לאבא".
בשעה 15:30 של יום חמישי, טלפון מבהיל: החבר התקשר לבן המנוח, וסיפר, כלא מאמין, "בדיוק עכשיו דיברתי עם הנהלת בית העלמין סהנדריה, ברגעים אלו ממש, התפנה מקום, זה נחטף עכשיו. שלח מהר תעודת זהות של אבא שלך!". השניים קבעו להשלים ביום ראשון את חוזה הרכישה ורישום על שמו של המנוח. יום ראשון בשעה 15:45 נפגשו בבית העלמין וסגרו על הקבר.
הקבר המיוחל נרכש בהצלחה.
כשבאו לבשר לרב משה חיים על הקנייה, הוא לא הראה שום סימן של פליאה. הוא הגיב במילים אך ארשת פניו הבהירה לכולם: "זה חלק מהתוכנית". הביטחון שלו היה חזק יותר מכל מציאות.
באותו ערב, (יום ראשון) אכל הרב משה חיים את ארוחת הערב. בשעה 22:00 מעט מזון נכנס לריאותיו, וכעבור שעה קלה הוא הובהל לבית החולים. הרופאים הכינו את המשפחה לבלתי נמנע. וביום שני, י"א כסלו, בשעה 7 בבוקר נסתלק הרב משה חיים זצ"ל לעולם שכולו טוב.
יום חמישי נמצא הקבר, יום ראשון הוא נרכש, וביום שני בבוקר נפטר ונקבר בו.
אם מסתכלים על זה בעיניים נכונות, כיוון שהגיע זמנו להיפטר מן העולם, אירגן ריבונו של עולם את המפגש הזה בן בנו לבין החבר, עד לרכישת הקבר. כי כשמגיע הזמן, הכל מסתדר "פתאום", והלחץ שהיה עד אז, היה כל כך מיותר בלב של אמונה.
המסרים שנותרו עימנו, לעולם:
א.
ממצות כיבוד הורים לא מפסידים, לעולם. הרב משה חיים נדרש להכרעה קשה מנשוא: מצד אחד, הסכם השותפות הרוחני הנדיר שכרת עם הרב ששון מזרחי זצ"ל, שכלל חלקת קבר סמוכה שנועדה להשלים את הקשר הנשמתי ביניהם. מצד שני, מצוות כיבוד אב ואם, כשהוא נדרש לקבור את אביו. אבל ר' משה חיים הצדיק שם את כל ה"חשבונות" ואת כל האינטרסים האישיים והרגשיים – בצד. הוא לא היסס לרגע והעניק לאביו את חלקת הקבר שלו.
בכך לימד אותנו שיעור לדורות: יש מדרגות רוחניות שאינן ניתנות לערעור. מצוות כיבוד הורים היא אחת מהן. היא גוברת על כל הסכם, על כל רצון אישי. מבחינתו, האמונה הטהורה הכתיבה לו כי מי שמקיים מצווה בטהרה כזו, בוויתור מוחלט על מקומו, לעולם לא יפסיד מכך. ואכן, סוף הסיפור הוכיח שמי שנותן את כולו למען כיבוד הורים, מקבל את כל צרכיו בחזרה, בדרכים ניסיות שרק הקב"ה יודע לרקום.
ב.
הכל כבר נגזר, ומה שנדרש מאיתנו הוא רק אמונה תמימה. כוחו של הביטחון המוחלט בה' יתברך הוא חוט השני של הסיפור. מול ניסיונות של עשרים שנה ו"אין סיכוי!" חיצוני, עמד הרב הצדיק בשלווה מוחלטת, בידיעה כי "הקב"ה יודע בדיוק היכן אני צריך להיקבר". הוא לימד אותנו שמאחורי הקלעים פועלת השגחה פרטית מופלאה. הנס שאירע, רכישת החלקה ברגע האחרון, היא הוכחה ניצחת שהכל מחושב היטב, והאמונה היא המפתח לפתוח את שער הישועה.
ג.
צדיקים רואים את הנס כטבע גמור. אנו, בני האדם, מתפלאים ומתרגשים מניסים שמתרחשים לנגד עינינו. אך הסיפור מלמדנו על מדרגה גבוהה יותר: מדרגתם של צדיקים. כשבאה הבשורה על רכישת חלקת הקבר, הרב משה חיים לא הראה שמץ של פליאה או התרגשות יתרה. הוא קיבל זאת כדבר טבעי ומובן מאליו. בכך הוא הגשים את דבריו העמוקים של הרמב"ן בפירושו לתורה, האומר: "עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד... הכל בגזרת עליון" (שמות יג, טז).
הרמב"ן מסביר לנו כי אין הבדל אמיתי בין נס לטבע - הכל הוא גילוי של רצון ה'. הצדיק, שכל חייו היו מלאים בביטחון, חי בתודעה שבה ההשגחה הפרטית היא הכלל, והיא מעצבת את המציאות. לכן, מבחינתו, מציאת החלקה המיוחלת ברגע האחרון לא הייתה "נס", אלא פשוט דרך הפעולה הקבועה של הקב"ה בחייו. זהו שיעור מחייב: לחתור להגיע למקום שבו נראה את הנס כטבע, ואת הטבע כנס, ולחיות מתוך אמונה תמימה שכל רגע נתון הוא ביטוי של רצון ה'.
0 תגובות