שלום לכולם, אני שמעון, בן 45. לצידי יושבת מנוחה, רעייתי היקרה והשותפה שלי למסע המופלא והמאתגר הזה שנקרא "לגדל משפחה יהודית".
כשאני אומר משפחה, אני מתכוון לחמישה בנים ובת אחת, יחידה ומיוחדת - יעל.
כן, שמעתם נכון. יעל היא ה"שושנה" שלנו בין חמישה חוחים (סליחה בנים, אתם יודעים שאבא אוהב אתכם, אבל בת זו בת). כשיש לך בת יחידה אחרי רצף של בנים, כל הלב שלך עטוף בצמר גפן סביבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כשהיא הגיעה לפרקה, לא חיפשנו "בחור פיצוץ" שיעשה רעש וצלצולים או שיכבוש את העולם. חיפשנו משהו פשוט ונדיר הרבה יותר: בחור טוב. אחד שיודע להעריך לב של זהב, כי ליעלי שלנו יש לב כזה, ואנחנו רק רצינו מישהו שידע לשמור עליו מכל משמר.
יעל בחורה חכמה, נאה וטובת לב. היא מהסוג של הבנות שלא צריכות לדבר הרבה כדי שיראו את האצילות שלהן. היא הגיעה לגיל 22, ואז הגיע חיים - בחור עם "פרטים טובים".
הפגישה הראשונה הייתה חלום. יעל חזרה הביתה ב"אורות", העיניים שלה נצצו בצורה שלא ראינו הרבה זמן. "אבא, הוא אנושי, הוא כנה, יש לו חוכמה ויראת שמיים שניכרת על הפנים שלו", היא אמרה. וכך זה המשיך - פגישה שנייה, שלישית, ורביעית. הכל נראה כמו תסריט מושלם.
ומה שהיה מדהים אצל חיים: אחרי כל פגישה, עוד באותו הלילה, הוא החזיר תשובה חיובית. בלי משחקים, בלי "אני צריך לישון על זה", בלי למשוך את השדכן עד הבוקר. הבחור פשוט רץ קדימה בביטחון.
ואז הגיעה הפגישה החמישית.
שעתיים של שיחה עמוקה על דברים שעומדים ברומו של עולם וביסודו של בית יהודי. ואז, קרה משהו לא נורמלי.
חיים מסתכל ליעלי בעיניים, ובמלוא הכנות באמת, הוא פתח ואמר: "רציתי לשאול שאלה, ממקום של רצון גדול להמשיך. אני מתנצל מראש ולא נעים לי, אבל אני מרגיש שאת תיקחי את זה נכון... את תסכימי לעשות ניתוח אף?".
דמיינו רגע את השקט בחדר באותו רגע. יעל קפאה. זה לא פשוט לשמוע דבר כזה מבחור שאת מתחילה לפתח אליו רגש. זה לא "יש לך משהו בין השיניים", זה "הפנים שלך צריכות שינוי כדי שאני אחליט להתחתן איתך". היא הייתה בהלם מוחלט, אפילו לא מצאה מילים לענות.
היא חזרה הביתה מבוהלת, פגועה עד עמקי נשמתה. היא סיפרה לנו את זה עם דמעות בעיניים, והמילים שלו הדהדו לה בראש כמו פטיש. מבחינתה, הוא אמר לה: "את לא מספיק יפה בשבילי כמו שאת".
אני אגיד לכם את האמת הכי עמוקה שלי: כאבא, הדם עלה לי לראש תוך שנייה. הרגשתי שהאגו שלי עושה "קפיצת ראש" לבריכה ריקה. רציתי להרים טלפון לשדכן ולומר לו: "תגיד לחצוף הזה שיחפש לו בובה בחלון ראווה, לא את הבת שלי!". רציתי לשבור את הכלים ולסגור את הסיפור בטריקת דלת. אבל אז עצרתי. הסתכלתי על יעל, הקשבתי לכאב המדמם שלה, והחלטתי לעשות מהלימון הזה לימונדה.
נכנסתי למרתון של "בירורי עומק". מצד אחד, אפשר להבין שמדובר בחוסר טקט שמעלה חשש כבד לאטימות רגשית וביקורתיות שעלולה להפוך בעתיד לנטייה לשלוט ולשנות את יעל בכל צעד בהמשך החיים. מצד שני - רגע, הבחור אמר "כן" ארבע פעמים בלי למצמץ! הוא ראה את האף שלה מהשנייה הראשונה ובכל זאת רצה לחזור שוב ושוב.
מהבירורים שלי הבנתי שהבחור מוכן להתקדם גם בלי ניתוח, הוא באמת מעוניין בה. מישהו שמכיר אותו היטב אמר לי: "שמעון, זו פליטת פה של כנות יתרה, הבחור אציל נפש. חבל לפסול יהלום בגלל שהוא לא יודע איך לעטוף את עצמו בנייר עטיפה יפה".
עם כל מה שביררתי במשך יומיים הלכתי לרב שלי. "תדבר איתה, תבדוק איך היא רואה את זה, ותשתף אותה בכל מה שגילית בבירורים", הוא קבע.
ישבתי עם יעל בסלון. השקט היה כבד.
"יעלי, את רוצה אותו?", שאלתי בזהירות הכי גדולה שיכולתי לגייס. יעל הביטה בי במבט החכם שלה ואמרה בכאב: "אבא, אני מאוד רוצה אותו, אבל השאלה הזו הראתה לי שהוא לא באמת רוצה אותי. אם הוא רוצה אותי אחרת מאיך שאני עכשיו - הוא לא רוצה אותי באמת".
נשמתי עמוק והחלטתי להציע לה זווית אחרת. "יעלי, אם את שואלת אותי, אני רואה כאן משהו יפה ומיוחד." העזתי לומר, כי האמנתי בזה באמת, והמשכתי: "הכי קל לי כעת להיעלב בשבילך, לצאת למלחמה על הכבוד שלנו ולהעיף אותו. אבל אני רואה את הסיפור בצורה אחרת: כמה בחורים את הורדת? כמה אחרים הורידו אותך? כאן מגיע מישהו שכל כך רוצה אותך באמת, ובשפה כנה ופתוחה שואל אותך את זה, כי את כל כך חשובה לו עד שהוא העז להיות הכי חשוף ופגיע. הוא לא הסתיר את זה, הוא פתח את זה עכשיו כדי שהקשר יהיה הכי שלם בעולם. הוא אמר 'ממקום של רצון גדול להמשיך'".
ראיתי אותה בוהה, הבנתי את הדילמה, והמשכתי: "אל תעני לי עכשיו. לכי לישון על זה. תנסי להבין את מה שאני אומר. אני אבא שלך, אני מזהה כאן משהו שונה. אפשר לדבר על העיתוי, על הטעות הטקטית ולהעצים את הדרמה, אבל אפשר גם לפרש את זה כחיבור כנה שאין בו משחקים ואפילו סוג של מחמאה – שהוא רוצה שהכל יהיה מושלם איתך".
למחרת בבוקר, יעל אמרה לי: "חשבתי על זה, אתה צודק, אני רוצה אותו".
אני בטוח שיש מי שקורא את זה עכשיו ואומר: "שמעון, איפה הראש שלך? איך נתת לבחור כזה לפגוע בבת שלך ולבלוע את הגלולה הזו?". אבל לאחר האירוסין, טסתי עם יעלי לחו"ל לבצע את הניתוח בשמחה. ברוך ה', זכיתי לחתן מדהים. חתן שהעז לבקש משהו לא רגיל כי הוא רצה להרגיש הכי טוב בעולם עם האישה שהוא הכי מעריך. בסוף, ראיתי בזה עוצמה של רצון להשיג את הבת שלי.
תובנות לחיים:
הפרשנות היא המציאות : אותו משפט בדיוק יכול להתפרש כ"עלבון צורב" או כ"כנות בונה". בחיים, אנחנו לא מגיבים למציאות, אלא לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות. לפני שאנו נעלבים, נשאל: "האם יש לסיטואציה הזו עוד פירוש אפשרי"?
האגו הוא יועץ רע: בתור הורים, האגו שלנו נפגע מהר מאוד בשם "כבוד הילדים". לפעמים הילד כבר סלח או הבין, אבל אנחנו אלו שתקועים בעלבון. נלמד לעצור, לנשום, ולהפריד בין הכבוד שלנו לבין טובת הילד. אל לנו לבעוט בדלי מלא חלב רק כי הפרה דרכה לנו על הרגל.
כנות היא בסיס יציב: בעולם של "משחקי שידוכים", כנות היא מצרך נדיר. עדיף לגלות קשיים או מחשבות לפני החתונה, כשאפשר לדבר עליהם, מאשר לסחוב מרמור סמוי במשך שלושים שנה.
ראיית הטוב: כשמישהו עושה טעות, נחפש את ה"למה". אם הרקע שלו חיובי ומידותיו טובות, ניתן לו ליהנות מהספק..
0 תגובות