"פוטרתי בגלל שלא הייתי מוכן לוותר על שחיתות במערכת - למה הרב כן מוותר?" | סיפור מטלטל

אני זוכר את עצמי בגיל 25 מחפש עבודה, למדתי מנהל עסקים והצעתי את עצמי לחברות שונות. התשובה שקיבלתי הייתה מאחת החברות המוכרות, שם התחלתי בדרג הביצועי – איש צוות מן המניין.

עם הזמן התקדמתי והפכתי לראש צוות, זה שאחראי על חלוקת משימות, אך עדיין עוסק גם בעבודה מעשית. זה הרגע בו שמתי לב, שאנשים מבית ומחוץ מקפידים לומר שלום יפה, ולשמור עימי על קשר עין.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

"לכבוד ריבונו של עולם" | מסעו המרגש של הרב אברהם זרביב אייקון דור הניצחון

דני שפיץ|15:22

"הנסתרות לה' אלוקינו" | הסיפורים שלא סופרו על 'המטאטא הקדוש' של תל אביב

ישראל שפירא|15:21

המנכ"ל של החברה שם לב ליכולות שלי, וקידם אותי כעבור זמן מה להיות מנהל מחלקה, זה שאחראי על מספר צוותים העוסקים באותו התחום. לא עברו שנתיים, והפכתי למנהל אגף - מנהל בכיר יותר שאחראי על יחידה גדולה בארגון הכוללת מספר מחלקות.

שמתי לב, שאנשים מבינים מה המעמד שלי, ראיתי את הכבוד שרוחשים לי, אבל התנהגתי עם כולם בפשטות ללא התנשאות. כמובן שגם הבקשות והחיזורים עלו רמה, והשוחד והכספים שהוצעו לי היו רבים. ואני, גם כשהבנתי שיש לי כוח ואני בעמדת השפעה גדולה, לא לקחתי מאומה מאף אדם, מה שיכולתי לעשות עשיתי, ובאהבה.

בתקופה הזו עשיתי המון: לעזור לאנשים באופן אישי, לתת לאנשים את מה שמגיע להם, לעזור למקומות קיימים בייעוץ ובאסטרטגיה. יש המון אנשים שמרגישים חייבים לי, שימו לב, הם מרגישים, אני לא מרגיש שאף אחד חייב לי, ואני עד עכשיו מרגיש כך. תמיד אני מרגיש שאני שליח מאת ה' לעזור לילדים שלו.

היות והמעמד שלי היה מאוד משפיע, במובן מסוים כל הצוותים מכל המחלקות היו תחתי. אמנם לא הייתי מנכ"ל, אבל היה לי כוח גדול לשנע ולשנות, גם מכוח העמדה, וגם מכוח הקשר שהיה לי עם כולם. והקשר הזה נבנה מאותה הפשטות עליה שמרתי. ידעתי להיות מנהל, אבל עדיין להיות אדם.

לאחר 15 שנה זה קרה - המנכ"ל הוחלף.

מי שמילא את מקומו היה אחד מהעובדים שהתקדם, ועם קשרים טובים ולחץ, הגיע לרגע הזה להיות המנכ"ל. הכרתי אותו, אחרי הכל עבדנו יחד, הוא קיים שיחה עימי כמו עם כולם, והמשכתי בעבודת הניהול כמו תמיד, לנסות לייעל ולשפר את המערכת.

כעובד וותיק, שמתי לב לכמה כשלים מערכתיים מכמה היבטים. מתוקף מעמדי כשהייתי מציע בעבר לשפר ולייעל, הדברים עשו פירות. אבל לצערי הרב, המנכ"ל החדש לא אהב את זה כל כך, וקרא לי לשיחת "אני כאן". הבנתי שהוא רוצה להטביע את חותמו, אבל לאט לאט שמתי לב, שזה כבר הפך למשהו אישי.

קיבלתי ממנו מכתב ארוך מדי, על הכשלים שלי, המערכתיים וההתנהגותיים. ניסיתי לדעת האם המכתב מופנה אליי, אולי הוא התבלבל לרגע, אבל הוא בחר לכתוב גם דברים פוגעניים שלא היו ולא נבראו. הבנתי שזה משהו אישי, הורדתי הילוך, ונתתי לו לסגור חשבון בחלק הזה.

לאחר חודש קיבלתי זימון לשימוע. לתומי הבנתי שמדובר בשימוע משמעתי, או מקסימום לשינוי תנאי העסקה שגם זה היה רק בגלל שזה אישי. אבל השימוע היה: שימוע לפני פיטורים.

הבנתי שהמנכ"ל פשוט לא יכול לראות אותי, אולי המעמד שלי בחברה עם מאות עובדים עימם הייתי בקשר טוב, לא עשה לא טוב. אבל הבנתי מיד שכשהשחיתות מנהלת, אני חייב להגן על עצמי. פניתי לאחד מעורכי הדין בצמרת. הוא שמע אותי, הבין את הסיטואציה, ושלח מכתב למנכ"ל שגרם לו להתגרד ולהזיע גם כשהיה קר מאוד באותה תקופה.

לא עבר זמן וכבר קיבלתי טלפונים מהשותפים הגבוהים בחברה. הם ביקשו ממני לחדול מכך. כששאלתי אותם: "רגע, מה איתי? אני סה"כ מגן על עצמי?!", קיבלתי תשובות לא ענייניות. הבנתי שהם מעדיפים שקט גם אם אצלי בלב הרעש גדול מאוד.

ואז עלה לי רעיון: פניתי לדמות תורנית גדולה המלווה את החברה, לתומי חשבתי: "אדם גדול בתורה יש בו כוח, השפעה, מהאמת והיושרה בה הוא חי". הרב גילה אמפתיה כלפיי, ראיתי שהוא לא מסכים עם ההתנהלות, ואמר: "הם לא שומעים לי שם". הגעתי עם הרב לשאלה: "האם להביא איתי את עו"ד הצמרת לשימוע, לייצוג פעיל ולפיקוח על התקינות, לוודא שהמנכ"ל והחברה פועלים על פי הנהלים?".

הרב הביט בי ואמר: "לא, אל תביא איתך עו"ד". שאלתי את הרב: "רגע, מה יהיה אם הוא יפטר אותי, הרי הרב מסכים עם זה שזו שחיתות?", הרב ענה לי: "אם יפטרו אותך תבוא אליי". שמעתי לדעתו של הרב, הגעתי לשימוע, ופוטרתי. חזרתי לרב, הרב אמר לי שתי מילים: "אתה צודק, מה אני אגיד לך".

קפאתי על מקומי.

"את זה הרב אמר לי כבר, ולא הבאתי איתי עו"ד כי הרב אמר, עכשיו אני חוזר לרב, מה אני עושה?". הרב היה בחוסר אונים, "כבוד הרב", אמרתי, "אני פוטרתי בגלל שלא הייתי מוכן לוותר על שחיתות וכשלים במערכת, למה הרב כן מוכן לוותר?".

הרב לא ענה לי, ראיתי שהוא עם ידיים כבולות. גם אם לא הבנתי איך מישהו יכול לכבול לו אותם, אחרי הכל הוא דעת תורה, ומה שהוא אומר, קדוש.

הבנתי שכל מי שציפיתי ממנו להגן עליי, נשאר אדיש ונתן לזה לקרות. 15 שנה של עבודה והקרבה, לא גרמו לאף אחד לקום ולצעוק את הצעקה שלי. אבל אני בחרתי לא לעסוק בזה, בחרתי בדרך שונה, בדיוק עליה אני רוצה לספר לכם.

מביתו של הרב, נסעתי ליער הסמוך לביתי, נכנסתי ממש פנימה לדבר עם ה', אמרתי לו: "זהו, עכשיו רק עליך אני סומך, אין רבנים, אין אנשים, אין חברים, יש רק אותך. אני שלך, ואני מהרגע הזה בונה רק עליך. מה שטוב לי, תעשה".

זה היה רגע שלא אשכח, רגע שהחזון איש זצ"ל כתב עליו: "כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים וליהנות מזיו הקודש וכל תענוגי העולם הזה כאין וכאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו", (אמונה ובטחון, פרק א', אות ט')

מאז התחלתי בלימוד הספר 'חובת הלבבות', הכוח שרבי בחיי נתן ונותן לי בכל פעם, הוא אדיר. שם בספר הקדוש הזה יש את 7 התנאים לביטחון בה' יתברך, כשהגעתי לתנאי הרביעי והחמישי, קיבלתי כוח גדול יותר: "וְהָרְבִיעִי כִּי הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הַנְהָגַת עִנְיְנֵי הָאָדָם כֻּלָּם לֹא יַנִּיחֵם וְלֹא יִתְעַלֵּם מֵהֶם וְלֹא יִסָּתֵר מִמֶּנּוּ דָּבָר מֵהֶם מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם וְלֹא יַשְׁכִּיחֵהוּ דָּבָר אֶת דָּבָר...". במילים שלנו: אני סמוך ובטוח שה' יתברך משגיח, ויודע עליי כל פרט מקטן ועד גדול, ואינו מתעלם מהצרכים שלי.

ואז קיבלתי טלפון מחבר טוב: "תגיד לי אתה נורמלי, מה אתה שותק. אתה פשוט טיפש, כנס בהם... מי הם בכלל... תגיש תביעה משפטית... אני לא מכיר אותך כזה פראייר". המילים הללו יכולות להחליש, אבל כשהגעתי לתנאי החמישי קיבלתי עוד כוח שאף אחד לא יכול לתת: "וְהַחֲמִישִׁי שֶׁאֵין בְּיַד אֶחָד מֵהַבְּרוּאִים לְהוֹעִיל אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא לְהַזִּיקָה וְלֹא לְזוּלָתוֹ כִּי אִם בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא. וכן "כְּשֶׁיַּרְגִּישׁ הָאָדָם שֶׁלֹּא יוֹעִילֶנּוּ וְלֹא יַזִּיקֶנּוּ אֶחָד מֵהַנִּבְרָאִים אֶלָּא בִּרְשׁוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יָשׁוּב לִבּוֹ מִיִּרְאָתָם וְתִקְוָתָם וְיִבְטַח עַל הַבּוֹרֵא לְבַדּוֹ...".

יש לנו בחיים אפשרות להילחם, להרגיש שאנו עושים את הדבר הנכון, אבל מה עם הלב? לא חבל עליו?! אני רוצה לב בריא, ובכל פעם כשעולה לי מה שעשו לי, אני שוב פעם משנן את 7 התנאים לרבנו בחיי, התרופה הזו היא ללא מרשם רופא בכל חנויות הספרים.

דברי "חובת הלבבות" גרמו לי שלא לפנות לאף אדם ש"מרגיש" חייב לי. נפגשתי עם חבר השבוע שאמר לי שהוא מפקפק בהחלטתי, הוא טוען שגם אם אפנה לעזרה לאותם אלו שמרגישים חייבים לי, זה לא סותר את הביטחון. אבל מיד הוא הסתייג ואמר: "אני מתחרט על מה שאמרתי לך, עזוב, אם אתה שם, אתה במקום גבוה, תישאר שם".

אולי אתם הגולשים, תגידו את דעתכם?