סיעת 'הציונות הדתית' ערכה לאחרונה ביקור מיוחד בליווי צבאי בבריכות שלמה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר במהלך הסיור כי "הזוי בעיניי שמקום חשוב שכזה נמצא בידיה של הרשות הפלסטינית. אנחנו נשנה את זה בקרוב ונדאג שהמקום יחזור להיות פתוח עבור כל עם ישראל".
אבל את ההצגה גנב ח"כ צבי סוכות - שקפץ בחדווה רבה לאחת הבריכות ואמר: "המקום הזה צריך לחזור לידיים שלנו - לשליטה יהודית".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יום לאחר מכן הגיע מוחמד אל-לחאם, חבר מועצת פתח, הניף דגל פלסטיני וצילם סרטון תגובה מאותה בריכה בדיוק, בה אמר: "לא סמוטריץ' ולא אף אחד מהמתנחלים יכולים לשנות את הזהות של המקום הזה. לכן נדרש מכולנו להגן על המקום הזה ולהתעמת עם ההתנחלות בכל מה שאנו יכולים. ועל הגורמים האחראיים הרלוונטיים לפתוח את בריכות שלמה, במיוחד במהלך החג [עיד אל-אדחא - חג הקורבן. י.ש] עבור כל האנשים, ללא כל תמורה".
מלחמת מים חדשה-עתיקה
מקורות המים בעולם העתיק היו תמיד מקור ריב. עיקר סיפורם של האבות בחומש - על הבאר. יצחק חופר בארות, רועי רחל ורועי לבן מתקוטטים על הבאר, יעקב פוגש את רחל על הבאר. הבאר והמעיין היו מרכז הכפר בעת העתיקה, מוקד החיים ומוקד הסכסוך.
ודבר מרתק: מרן הגר"ח קניבסקי הביא שתפילה על המים יש לה סגולה מיוחדת, כעין תפילת האבות הקדושים על הבאר (ראה בהקדמה לספרי "המקומות הנדירים הקדושים והרטובים בארץ ישראל" פלדהים תשפ"ה).
רקע היסטורי על בריכות שלמה
בריכות שלמה הן שלוש בריכות אגירה עתיקות השוכנות דרומית לבית לחם, במרחק הליכה של כעשרים דקות מישוב אפרת בגוש עציון. הבריכות נבנו בימי בית המקדש השני ונועדו לאגור מים ולהובילם לירושלים דרך אמת מים עתיקה המגיעה עד הר הבית. קיבולתן הכוללת הגיעה ל-288,000 מטרים מעוקבים. הבריכה העליונה נבנתה בתקופה החשמונאית, ושתי התחתונות כנראה בימי הורדוס - אם כי חוקרים אחרים מייחסים אותן לתקופה הרומית המאוחרת.
למרות שמן, אין לבריכות כל קשר ישיר לשלמה המלך. שמן ניתן להן בהשראת הפסוק בקהלת: "עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים".
ברור שבריכות שלמה שייכות לעם ישראל. לצערנו נותרו הבריכות בשטח A בשל טעות טכנית במיפוי הסכמי אוסלו. בדיונים הוחלט שהבריכות יכללו בשטח ישראל, אך במפה סימנו בטעות את הכיתוב ולא את הבריכות עצמן.
ובכל זאת - ובכאב רב - אני אומר: תשאירו את הבריכות ברשות הפלסטינית. לא מפני שאינן שלנו. אלא מפני שאני מכיר את מה שיקרה אחר כך.
כל ואולי רוב מקורות המים בישראל שבשטחים פתוחים, הרשויות משתלטות עליהם. שמים שומר, גובים כסף, מנמיכים את הבריכות העמוקות ומחלקים דוחות לכל מי שלא מציית. למה? כי הם "שומרים על המים". קהל המטיילים סובל מאוד.
ואני זועק על כך בטוריי ב'כיכר השבת' שנים. עין הנציב - סגור כמה שנים, והבריכה האגדית הונמכה. עין מבוע - סגור גם בשנים האחרונות, ולא לפני שאטמו את הבאר הפנימית. בריכת התמר בנחל פרת - "שופצה" והונמכה. עין ג'ונס - בתהליך "שיפוצים", ועוד ועוד.
איני טוען שאין לשפץ מעיינות לחלוטין. אבל מגמת ההרס של הטבע הפראי בישראל על ידי הרשויות בשנים האחרונות כואבת ביותר.
המסקנה: תשאירו את בריכות שלמה לערבים. ככה הם יישארו כמות שהם. אנחנו, קהל המטיילים האמיץ, נמצא דרך להיכנס לשם מדי פעם - באישור כמובן. אני אישית ביקרתי שם עם בית ספר שדה כפר עציון בליווי אבטחה. אבל אל תתנו לרשויות הישראליות לנכס לעצמן את המקום ולהרוס אותו בדמות "שיפוץ".
ומילה טובה לסיום: מגיע קרדיט לסמוטריץ' שדואג לחוות ביו"ש שבזכותן נהנה קהל המטיילים ממאות מקורות מים חדשים.
כמו כן מגיע קרדיט מיוחד לצבי סוכות, לא רבים יודעים שלפני כחמש-שש שנים, כשרוב הציבור טרם שמע על נחל ייטב ומגלשות הע'וגה, סוכות הגיע כל יום שישי, הקים צליות, חילק אבטיחים חינם, והשרה נוכחות יהודית מרגיעה. איש מעיינות אמיתי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יהי רצון שנזכה לחזור ולטבול במקום הקדוש הזה בבואנו לבית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות