נמצאה משקולת עם שמו של הכהן הגדול

ד"ש מבית המקדש: הארכיאולוג ד"ר אורן גוטפלד מהאוניברסיטה העברית הציג השבוע ממצא ייחודי בעל ערך היסטורי מעניין, משקולת מימי בית המקדש השני, שהייתה שייכת, ככל הנראה, למשפחת הכהן הגדול – ועליה חרוט שמו.

המשקולת נמצאה מפוחמת ככל הנראה מהשריפה ששרפו הרומאים את ירושלים. היא נמצאה בחפירות הצלה שנערכו בבית הכנסת "תפארת ישראל" שברובע היהודי בירושלים, מטעם האוניברסיטה העברית, רשות העתיקות ובמימון החברה לשיקום ופיתוח הרובע. זו הפעם השנייה שמשקולת כזו נחשפת. בחפירות בבית השרוף נחשפה משקולת דומה – והפעם לראשונה נמצא כיתוב בן שתי שורות.

"במהלך החפירה של שכבת החורבן מימי בית המקדש השני, חפרתי בעצמי עם פטישון - ומצאתי משקולת אבן מוכרת מימי הבית השני", אומר ד"ר גוטפלד. "היא הייתה מפוחמת, ואמרתי לעצמי שבטח יש עליה איזו כתובת".

"הכנסתי את המשקולת לדלי מים, וכשהוצאתי אותה, ראיתי שאכן יש שתי שורות בארמית, ואחת מהן היא קתרוס". שכבת שריפה עבה, עדות לחורבן העיר עם חורבן הבית השני, כיסתה על הכל. משמעותה של השורה הראשונה עדיין לא ברורה לחלוטין, אך אין ספק בקריאת שם משפחת הכוהנים "קתרוס" בשורה התחתונה, בדומה למשקולת שנמצאה בחפירות אביגד בבית השרוף הסמוך.

"לא קורה הרבה שאני מתרגש כשאני מוצא ממצאים", מודה ד"ר גוטפלד, "אך כאן החוורתי ואף עברה בי צמרמורת קלה לראות את שמו של הכהן הגדול מימי בית שני, על המשקולת שמצאתי". בשטח החפירה התגלה גם מקווה טהרה מטויח מימי בית שני. עם פירוקו, התגלתה בריכה נוספת הצמודה למקווה ממזרח.

החפירות הנעשות בבית הכנסת "תפארת ישראל" מספרות את סיפורה של ירושלים רבת השכבות כשכל שכבה שמוסרת מגלה תחתיה עולם נוסף. בית הכנסת עצמו נבנה במאה ה-19 ונחשב למפואר וגדול, אלא שעם הכיבוש הירדני הוא נחרב. בשנת 2014 הונחה אמנם אבן הפינה לשחזורו ושיפוצו – אלא שמאז נערכות במקום חפירות הצלה שהפכו למנהרת זמן לתקופה העותמנית, הממלוכית, הביזנטית, ימי בית המקדש השני – ולאחרונה גם ממצאים מימי הבית הראשון.

"במהלך החפירות התגלו מקוואות חדשים שלא הכרנו ומערכת החימום שלהם", מספר ד"ר גוטפלד. "בפעם הראשונה אחרי שניקינו את מרתף בית הכנסת, הסרנו את רצפת המרתף והגענו לממצאים מהתקופה הממלוכית (במאות ה-13-14), מבנה מפואר שהממלוכים השתמשו בו בשימוש משני מהתקופה ביזנטית".

"אחר כך ירדנו למבנה ציבור מפואר מהתקופה הביזנטית, שהיה מעוטר בפסיפס וציורי קיר. חלקו השתמר ואף ישולב במהלך הבנייה בתצוגה העתידית".

כמטר מתחת לרצפת הפסיפס של המבנה, הסתתרו הממצאים המרגשים מימי בית המקדש השני, המתוארכים למאה הראשונה לספירה, וכוללים מקווה טהרה ומחסן מקורה בקמרון שלם (מבנה מקושת), שהכיל כלי חרס, כלי זכוכית, מטבעות, כלי אבן, נרות, כלי עצם מעובדים ועוד, שננטשו במחסן בזמן החורבן.

מתחת לכל אלה, התגלו ממצאים מירושלים של בית המקדש הראשון: קירות מבנה וכן חדר עגול חצוב בסלע. במקום נמצאו חרסים אופייניים לתקופה, ובהם קערות חרס ממורקות.