הסיפור החל כבר בשנת 1939, אז הופצה שמועה שפריז "עיר האורות" הולכת להיכבש על ידי הגרמנים והגרוע מכל הוא בלתי נמנע. תושבת פריז בשנות העשרים לחייה החליטה לעבור לדרום צרפת, שם דיווחו כי יהיה שקט יותר. האישה נעלה את דירתה בבירה עם המפתח, כשבליבה תקווה לחזור לביתה ועיר הולדתה כשהשקט יחזור לשלוט.
מסיבות לא ברורות בעלת הבית לא חזרה מעולם לדירתה, אך הקפידה לשלם את שכר הדירה שלה בכל חודש בימי חייה. לפני כמה שנים נפטרה בעלת הבית. וכשהיורשים הלכו לראות את הדירה, הם נשארו בהלם מוחלט.
שמה של הגברת היה, מאדאם דה פלוריאן.ואת הדירה היא הותירה במנוסתה כמות שהיא, הכול נשאר כפי שהיה ברגע שהחליטה לברוח. קרובי משפחתה של מדאם דה פלוריאן לא ידעו דבר על הדירה, וכשהודיעו על הצוואה, הם היו מופתעים מאוד.
בכדי להעריך את הנכס, הם הזמינו שמאי, וכשניגש למלאכה הוא סיפר כי ידיו רועדות מהתרגשות כי זאת הפעם ראשונה בה הוא הולך להעריך בית שלא גרו בו מעל 7 עשורים.
הנוכחים סיפרו כי נדמה היה שהזמן עצר מלכת והתחושה הייתה כאילו חזרו עשרות שנים אחורה. כשפתחו את הדלת נגלה בפניהם שולחן האיפור, צנצנות מאובקות מלאות בקוסמטיקה, מסרקים, ארונות. על שולחן האוכל היו סכו"ם. ריהוט עתיק וציורים.
החלק היקר ביותר מהדירה היה תמונה של גברת בשמלה ורודה ששוויה מוערך ב-3.4 מיליון דולר כפי שהתברר, זה היה דיוקן של סבתא של מרתה דה פלוריאן.
הדיוקן צויר על ידי המברשת של האמן האיטלקי ג'ובאני בולדני. נמצא גם מכתב מהאמן שסיפר על תהליך היצירה.
קרובי המשפחה היו מאושרים לאחר שהתברר השווי של הציור. עם זאת, הם לא יכלו להבין דבר אחד: מדוע הסבתא מאדאם פלוריאן, מעולם לא סיפרה לאיש מבני המשפחה על הבית המסתורי בבירת צרפת.