מרקוס רודריגז פנטויה בן ה-72, שהתפרסם כמי שנמצא על ידי הרשויות בספרד בגיל 19 כשהוא חי לצד זאבים בג'ונגל, מגלה כעת כי מאז נהרסו חייו. בראיון ל-BBC הוא מספר שאיחל לעצמו לא פעם לחזור לחיות לצד בעלי החיים, מאחר והתאכזב מהחיים כבן אדם.
פנטויה גדל עם זאבים במשך 12 שנים, כשהוא חי במערה באזור הרי סיירה מורנה שבספרד. המשמר האזרחי באזור מצא אותו אז, העניק לו טיפול ובית חם בחברת אנשים, אך כעת כאמור הוא מגלה: "לא ידעתי לאן ללכת. רק רציתי לברוח להרים".
את חוויותיו כזאב הוא מתאר: "יום אחד נכנסתי למערה והתחלתי לשחק עם גורי הזאבים שחיו שם ונרדמתי לי. מאוחר יותר, האימא הביאה להם אוכל והתעוררתי. הזאבה החלה לקרוע את הבשר. גור התקרב אליי וניסיתי לגנוב לו את האוכל בגלל שגם אני הייתי רעב. האימא איימה עליי עם הטפרים שלה אז התרחקתי. אחרי שהאכילה את הגורים שלה, היא זרקה לי חתיכת בשר".
"לא רציתי לגעת בזה כי חשבתי שהיא תתקוף אותי, אבל היא דחפה את הבשר עם האף שלה. לקחתי אותו, אכלתי אותו וחשבתי שהיא הולכת לנשוך אותי, אבל היא הוציאה לשון והחלה ללקק אותי. מהר מאוד הפכתי להיות אחד מהמשפחה".
עוד הוא תיאר: "אני זוכר שעטפתי את הרגליים שלי כשהן כאבו במיוחד בגלל השלג. היו לי יבלות כל כך גדולות על הרגליים שלבעוט בסלע הרגיש כמו לבעוט בכדור".
מתוך ה-BBC
לדבריו, הוא התגלגל לכל זה, לאחר שאיבד את הוריו, נשלח להרים כדי ללמוד להיות רועה צאן והאיש הזקן אותו נועד להחליף לימד אותו איך להדליק אש ולהכין לעצמו כלי נשק, אך השאיר אותו לפתע לבד כשהוא בן 7 בסך הכל.
כאמור, בתום 12 שנים, לאחר שאותר, החזרה לחיים נורמטיביים הייתה לדבריו החוויה המפחידה ביותר בחייו. תחילה הוא נלקח לבית יתומים, שם לימדו אותו ללכת ישר ולאכול ליד שולחן. במשך שנים הוא סירב לישון על מיטה רכה. אחרי שרגליו החלימו מהיבלות, הוא היה מרותק תקופה לכיסא גלגלים.
"הביקור הראשון שלי אצל הספר היה מפחיד במיוחד", סיפר ל-bbc, "כי חששתי שמכונת הגילוח תחתוך לי את הגרון. הרגשתי מרומה, שעברתי התעללות. מעולם לא הצלחתי באמת להתחבר לבני האדם 'הקרים'".
"גם לא יכולתי להתמודד עם כל כך הרבה רעש, המכוניות, האנשים שהולכים הלוך וחזור כמו נמלים. לפחות נמלים הולכות באותו כיוון, אנשים הולכים לכל מיני. פחדתי לחצות את הכביש".
מעבר לכך, "אנשים צוחקים עלי, כי אני לא יודע הרבה על העולם המודרני. אני לא מבין הרבה בפוליטיקה או כדורגל, אבל הרופא שלי אמר לי 'אתה יכול לצחוק עליהם בחזרה. תאמין לי שהם יודעים הרבה פחות ממך על החיים'".
בשלב מסוים הוא אף ניסה לחזור להרים, אך הרבה השתנה שם מאז, והמקום בו גדל נראה אחרת לגמרי ממה שזכר: "המערה שהייתה ביתי הוחלפה בקוטג'ים ובשערים חשמליים. הזאבים, המשפחה שלי, גם לא קיבלו אותי אחרי שנעלמתי להם לכל כך הרבה זמן, אבל עד היום אני מסוגל לחקות אחד לאחד את קולות האיילים, השועלים והנשרים,וגם בעלי חיים אחרים".
פנטויה, שמחקרים רבים בוצעו עליו, ואף סרט מפורסם - "בין זאבים" - הופק לגביו, חי כיום מפנסיה דלה בלבד וגר בבית קטן עם תקרות נמוכות, ממש כמו במערה, מלא בצמחים ופרחים שעוזרים לו לדמיין כאילו הוא עדיין חלק מהטבע הקדום.