טוב יקח לי קצת זמן להתאושש אבל הייתי חייבת לפרוק. לפני שנה וחצי בערך, שמתי לב כי ישי אישה מבוגרת שמידי יום ביומו חוצה את הכביש מול העבודה שלי בדרכה לביתה עם שקיות כבדות. הצעתי לעזור לה ולהעלות את השקיות לבית.
כשפתחתי את הדלת בקושי הצלחתי לנשום, הבית כולו היה הפוך, שיירי אוכל בכל מקום, ריח נוראי של בית שלא ניקו אותו מספר חודשים, ובכללי בית שלא נראה ככשיר למגורים.
אני עצמי, לא העזתי לנקות אותו אבל באותו יום שלחתי לה את המנקה של אמא שלי, היא הייתה שם כמה שעות וקבענו יום קבוע, שבו היא מגיעה לנקות לה.
אחר כך ראיתי שיש צורך לערוך קניות, לטפל לה בכמה חשבונות, השתדלתי לעזור לה במה שיכולתי.
לפני שבוע שמתי לב שאני לא רואה אותה יותר, והתקשרה אלי המנקה שהיא לא עונה לה בדלת. הלכתי לשם אחרי העבודה וראיתי מודעת פטירה.
היה לי עצוב, הרגשתי שהיא ממש חלק ממני.
היום (ראשון) קיבלתי טלפון מעורך דין שביקש להיפגש איתי. שאלתי מדוע, הוא ענה לי שאותה אישה הפקידה את הצוואה שלה אצלו וכתבה שם שאין לה ילדים ודאגתי לה כמו בת.(היה לה ילד אחד שנפטר מסרטן).
אין לה נכסים או מה להוריש, אבל בכל זאת יש לה מספר מתנות בשבילי, והיא מעוניינת שאני אקבל אותן.
הכותבת היא חני אדרי כתבת פוליטי בשבועון בקהילה.
הצגת כל התגובות