אתם יושבים בישיבת צוות, מעלים רעיון מבריק, אבל אחד מחבריכם לעבודה ממהר 'לקטול' אתכם: "רעיון גרוע", הוא אומר בזלזול, "קודם חושבים ורק אז מדברים", הוא אומר לכם בנימה שמשתקת אתכם עד לסיום הישיבה. "מה יש לו נגדי? אני כל כך נחמד אליו והוא כל הזמן מנסה להקטין אותי?", אתם מהרהרים בתסכול.
האם יש מה לעשות?
לא צריך להיות פסיכולוג קליני בכדי להכיר את ה"קנאה" האנושית המוכרת לכולנו, אולם ישנם מצבים שבהם קולגות לעבודה פשוט עוברים את הגבול. יש מקרים קשים שגם כשאתם מפרגנים להם ומנסים להתקרב אליהם הם הודפים את הניסיונות שלכם להתקרב.
שימו לב לשני דפוסי התנהגות ספציפיים, שיתכן שגורמים לכך שגם אם תתאמצו - לא תצליחו לשמור על קשר לרוב עם הקולגה הבעייתי:
. . .
דפוס ההתנהגות הנרקיסיסטי: אנשים עם קווים נרקיסיסטים מתקשים להרגיש קרבה שוויונית של יחסי אחווה, והם יחתרו לקשר של הערצה - או שאתם תעריצו אותם, או שהם יעריצו אתכם תוך שהם נהנים מכך שכבודם עולה בשל חברותם עם אדם נערץ כמוכם.
במידה ואתם מנסים לייצר איתם קשר שלא מספק יחסים של הערצה הם יעדיפו להקטין אתכם, ובכך להימנע מכל תחושה של חברות או קירבה.
אם הם לא מעריצים אתכם, או אם אתם לא ממש מתכננים להלל ולשבח אותם בכל עת, ובמיוחד אם אתם אדישים אליהם ולא מרבים להביע התפעלות - הקפידו לשמור מרחק מהטיפוסים האלו ככל שניתן.
. . .
דפוס ההתנהגות הגבולי: יש אנשים שמתקשים לשמור על קשרים רגועים ושלווים. הקשרים החברתיים שלהם מלווים בסערות, הם נפגעים בקלות, תלותיים, ורגישים מאד לביקורת.
יתכן שיום אחד אתם מגיעים איתם לשיחת רעים קרובה ופתוחה - אך ביום שלמחרת תופתעו מהתנהגות מרוחקת ומסויגת. אתם יכולים לשוחח איתם שיחה פתוחה כשלפתע אמרתם מילה שלא במקום וגרמתם להם לביקורת.
בנוסף, הם אוהבים לערער את בני שיחם ולגרום גם לאדם שמולם להרגיש מעורער וחסר ביטחון. הקפידו לשמור מרחק מקולגות שכאלו, כי זה לא באמת משנה מה תעשו - מתישהו אתם תסתכסכו איתם והם יעשו את הדבר שהם הכי טובים בו - יגרמו לכם להרגיש מעורערים.
והכי חשוב - כשאתם מזהים את דפוס ההתנהגות ויודעים לזהות שלא אתם הקולגה הבעייתית - הביטחון שלכם לא יתרסק מול ביקורת צולבת או הערה משפילה, תוך שאתם מרגישים ברי מזל על כך שאתם כנראה בריאים בנפשכם.
. . .
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)
הצגת כל התגובות