מצפן ששימש את שיירת הל"ה התגלה יחד עם ממצאים נוספים בחפירות ארכיאולוגיות המתבצעות בימים אלו כחלק ממחקר אותו מנהלים בשנתיים האחרונות ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה ואיל מרקו מרשות העתיקות לגילוי קורותיה של שיירת הל"ה.
המצפן והקליעים, התגלו מאחורי סלע הממוקם בראש גבעת הקרב בשפלת יהודה ואשר שימש ככל הנראה כמסתור עבור אחד הלוחמים.
יוזמי המחקר משערים כי המצפן היה שייך למפקד המחלקה דני מס, או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח - יצחק הלוי או ליצחק זבולוני.
שיירת הל"ה (ל"ה - 35 לוחמים. א"כ) הייתה מחלקה שהורכבה מסטודנטים ולוחמים שעשו את דרכם בהובלת מפקד המחלקה דני מס - לעבר גוש עציון שסבלה בניסיון כיבוש פתאומי בידי מאות לוחמים ערבים שאומנו ללוחמה על ידי עבד אל קאדר אל חוסייני שניהל את הקרבות מצד הערבים בגזרת ירושלים.
בימים שקדמו לקרב עם שיירת הל"ה, ניסו מאות לוחמים ערבים לכבוש יישובי מפתח הממוקמים בכביש ירושלים חברון (כיום - כביש 60. א"כ) אך הם נתקלו בהתנגדות עזה של לוחמים יהודים שהצליחו להרוג מעל ל-100 מלוחמים ערבים ולפצוע אף כמות גדולה יותר.
הכוח המובס של לוחמי אל חוסייני שהיה מורכב מלוחמים ערבים מגזרת ירושלים, שכם והנגב, חזר במפח נפש אולם חלק מן הלוחמים הערבים נשארו באיזור.
הכוח היהודי בגוש עציון שעמד תחת פיקודו של האלוף עוזי נרקיס, ביקש עזרה ותגבורת על מנת לטפל בפצועי הקרב ושיירת הל"ה התגייסה לעזור לתושבי גוש עציון המבודדים.
בתאריך ג' שבט תש"ח, הבחינו שאריות לוחמיו של אל חוסייני בשיירה העושה דרכה אל עבר גוש עציון והזעיקו את כל תושבי האזור הערבים להלחם בשיירה.
בתום יום קרב ארוך ומתיש, נרצחו כל ל"ה הלוחמים. היום (שני) כאמור, התגלו ממצאים משמעותיים המתוארכים לימי הקרב הנודע לשמצה.
"בשלב זה, אי אפשר לשייך את המצפן ללוחם מסוים, אך סביר שהוא היה שייך לאחד משלושה - למפקד המחלקה דני מס, או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח - יצחק הלוי או ליצחק זבולוני", אומר ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה. "זיהוי ודאי של בעליו המקורי של המצפן איננו אפשרי בשלב זה, אך יש בנו תקווה כי בעתיד יתגלה חומר ארכיוני שיאפשר זאת".
איל מרקו, ארכיאולוג רשות העתיקות, אומר: "העובדה שהמצפן מתאים לתקופה שבה נערך הקרב, והעובדה כי נמצא שהמצפן נפגע מקליע, מחזקות את ההנחה שהוא היה בשימוש בקרב הל"ה, וכן מלמדות כי במקום נכחה דמות פיקודית – או לפחות דמות מובילה, בשלבי הקרב האחרונים."
בנימה אישית, מוסיפים ד"ר לואיס ומרקו: "המחקר הזה הוא סוג של בוקס בבטן. הוא לא דומה לשום מחקר ארכיאולוגי שעשינו. גם אם אירועים שחקרנו מהעבר הרחוק, כללו עדויות לחורבן ולמעשי אלימות קשים, הרי שהמחקר בגבעת הקרב שונה: אמנם, חלפו כבר 75 שנים מאז נפילת הל"ה, אך כאן, יש פנים ושמות. יש היכרות כמעט אישית עם כל אחת מהדמויות. אתה תוהה מה עבר על הלוחמים, או האם המצפן - שמופיעים עליו סימנים של קליע, פילח את הלב של מי שאחז בו בכיסו או בידו. אתה מבצע עבודה כמה שיותר מדעית, אבל קשה מאוד לנתק את עצמך מההיבט הרגשי".
לדברי מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, "המחקר המרגש, החוזר לרגעים המצמררים מקרב הל"ה. מראה כיצד הארכיאולוגיה יכולה לשמש כלי להבנת אירועים היסטוריים, לא רק מהעבר הרחוק - אלא גם מהעבר הקרוב".