“ישראל באזור הסכנה”
אלי דן פותח בשאלה: “האם מדינת ישראל תצליח להגיע לשנתה המאה? ממלכות ישראל לא שרדו את שנת 80 – ואנחנו כבר ב-77”. לצורך הדיון הזה זימנו לאולפן את פרופ’ יוג’ין קנדל (לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה) ואת רון צור (לשעבר ראש מטה הרפורמה בשירות המדינה) כדי לשמוע על הצעתם המהפכנית.
אבחון כפול
התרחישים לסיום המשבר הפוליטי; ולמה לא אכפת לנו מחילולי קברים?
פרק 1 מציב את השאלה: האם מדינת ישראל אמיצה מספיק לפרק חיבוק כפוי וחונק בין שלוש חברות שונות – לפני שהקרחון יפגוש את הספינה.
קנדל מציג שני כשלים:
- עיוות פיסקלי – “צד אחד משלם, שניים אחרים נהנים; מתישהו זה לא ניתן לקיום”.
- קרע ערכי – שלוש תפיסות חיים (“חרדי”, “דתי-לאומי”, “חילוני”) מוכרחות לחיות תחת “אותו חוק אחד”, מה שמייצר מלחמה תמידית.
מטפורת שלושת האחים
כדי להמחיש, קנדל מתאר זוג דתי ושלושה ילדיו: אחד נעשה חרדי, שני דתי-מתון, שלישי חילוני. כל עוד הם גרים בבתים נפרדים – שלום בבית; ברגע שמכריחים אותם לחיות יחד תחת סט חוקים אחד, “תוך שלושה חודשים הם יפסיקו לדבר”.
מטפורת הטיטניק
צור מוסיף נקודת מבט אסטרטגית: “אנחנו יושבים בחדר האוכל של הטיטניק. המוזיקה מנגנת, אבל הקרחון ענק וממש לפנינו”. גם אם המספרים נראים טוב, העלות הביטחונית אחרי 7.10 תדרוש “חצי טריליון ש"ח בשנים הקרובות”, והכלכלה נשענת על שכבה מצומצמת של מפרנסים.
למה “תיקוני בזק” לא יספיקו
דן שואל למה לא להסתפק בביזור סמכויות מדוד ובשיפור תעסוקת חרדים. קנדל עונה: “טיטניק שלוש שניות לפני הקרחון היתה אוניית פאר; חמש דקות אחרי – שקעה. אנחנו חייבים שינוי מבני, לא טלאי”.
שני האתגרים המרכזיים
המראיין מסכם את דבריהם לשני אתגרים:
- כלכלי – קצב הגידול הדמוגרפי והסבסוד ההדדי אינם ברי-קיימא; תוסיפו קפיצה בהוצאות ביטחון.
- ערכי – כפייה הדדית על אורחות חיים; “המדינה מפעילה חוק אחד על שלושה עולמות שונים”.
רמז לפתרון (שיפורט בהמשך)
קנדל ורון רומזים לתכנית “האלומות”: כל קבוצה תנהל חינוך, רווחה ומיסוי בתוך ישות משלה; הממשלה הפדרלית תעסוק רק בביטחון, חוץ ותשתיות. “כך החרדי לא יחיה בכפייה חילונית, והחילוני לא יחיה בכפייה חרדית”.
שאלות פתוחות לקראת הפרק הבא:
דן עוצר את השיחה: “נרחיב על ‘האלומות’ בפרק הבא – איך מחלקים משאבים, מי קובע חוקים, האם זה באמת יציל אותנו או יפצל לשלוש מדינות”.
0 תגובות