לפני חודשיים החל משפטו, והבוקר (ראשון) מתייצב סמל אלאור אזריה על דוכן העדים בבית הדין הצבאי ביפו, ונאבק בפומבי על מנת להפריך את עבירת ההריגה המיוחסת לו. שלושה ימים צפויה להימשך עדותו של החייל, שמואשם כי ירה למוות במחבל פלסטיני מנוטרל בחברון. עוד קודם - מתפרסם היום, כי בטרם עלה להעיד טען אלאור, בין היתר, כי מפקד הפלוגה שלו סטר לו מיד לאחר התקרית.
אזריה ביקש ביום שלישי שעבר למסור את הפרטים החדשים בפני מצ"ח, ואלו נחשפים באתר ynet. לטענת אזריה, המ"פ רב-סרן תום נעמן סטר לו כמה פעמים לאחר התקרית במהלך שיחת הבירור שערך עמו ואף ביקש ממנו שהמקרה "יישאר בינינו".
לפי אזריה, את הטענות לחשש ממטען ומסכין הוא השמיע בפני המ"פ ובפני המג"ד סגן-אלוף דוד שפירא כבר בשיחות הראשונות שקיים עמם אחרי הפיגוע שבו נפצע חייל צה"ל מדקירות באורח קל. זאת, בניגוד לגרסתו של החייל בחקירת מצ"ח ובניגוד לעדויות המפקדים וחבריו לכוח עד כה.
בנוסף, אזריה טען לראשונה בימים האחרונים כי נזכר שהמג"ד צרח עליו בפני חיילים נוספים כשעה לאחר התקרית, ואמר לו בנוכחות חיילים אחרים שהוא לא רוצה יותר לוחמים כמוהו. המג"ד עצמו השמיע דברים דומים בעדותו במשפט וטען כי לא מדובר במשפט שדה.
התביעה הצבאית סירבה לבקשת אזריה להכליל את הפרטים החדשים במצ"ח לנוכח השיהוי הארוך מאז החקירה עצמה והגרסאות שעלו עד כה גם במשפט בבית הדין הצבאי. עם זאת, התביעה הסכימה שהדברים יועברו במכתב באמצעות באי כוחו של החייל.
התובע סא"ל במיל' נדב וייסמן, אישר היום עם תחילת הדיון בבית הדין את הפרטים הללו, ואמר כי "ביום שלישי ההגנה עדכנה אותנו שאלאור נזכר בנקודות חדשות וביקש להעיד עליהן במצ"ח. דחינו את הבקשה כי איננו מכירים פרוצדורה כזו שנאשם מעיד מידע חדש אחרי שהעיד במצ"ח ועדויות התביעה הסתיימו".
"עם זאת", הוסיף וייסמן, "הסכמנו שטענות הנאשם יועלו על כתב ואכן קיבלנו מכתב כזה מההגנה ביום חמישי עם טענות חדשות שלפיהן המ"פ נתן סטירות לנאשם בשטח ודברים נוספים. זו ההתפתחות הרביעית לפחות בגרסת הנאשם".
מנגד, הסנגור עו"ד אייל בסרגליק, הסביר כי "הנאשם רענן את זיכרונו איתנו בשבוע שעבר אחרי ארבעה חודשים מעדותו. זה לא הפלא ופלא מבחינתנו".
הבוקר, סיפר אזריה בפתח עדותו על החלטתו להתגייס ליחידה קרבית כדי "לתרום כמה שיותר למדינה", וציין עוד כי "יש לי חברים יהודים, ערבים ונוצרים. אין הבדל ביניהם. גדלתי ברמלה - עיר מעורבת. הסתכלתי תמיד על אדם באשר הוא אדם. גדלתי בבית ערכי ומוסרי שבו למדתי לאהוב את כולם. פעם נתתי אוכל לילד פלסטיני בחברון מהחמגשית שלי. דאגתי לאוכל ולמים לעציר פלסטיני שעליו שמרתי והוא הודה לי".
בהמשך עבר אזריה לספר על הסכנות האורבות במהלך שירות בעיר חברון. "בגזרה המבצעית המחסנית במצב 'הכנס' כי החיכוך שם משמעותי ואתה נתון לסכנות. חברון זו עיר מאוד חמה, הלחץ שם גדול מאוד, תמיד יש הרגשה של מתח באוויר, בעיקר בתל רומיידה (זירת הפיגוע והירי. י"ז), שבה החיכוך בין יהודים לפלסטינים הוא הכי גדול בעולם. זה מקום מלחיץ. אתה לא יכול ללכת שם בחברון כמו שאלך בתל אביב. אווירה תמידית של פחד, בלילות כשאתה ישן אתה שומע יריות ופיצוצים".
אחר כך עבר אזריה להתייחס לתקרית: "פתאום התחילו צעקות וצרחות, לא יודע של מי, 'זהירות, יש כנראה עליו מטען ואף אחד לא נוגע בו עד שמגיע חבלן. תראו הוא זז, שלא יקום עלינו, הוא כנראה ממולכד'. הסתכלתי עליו וזיהיתי מעיל שחור ומנופח, כאילו הוא מסתיר שם שכפ"צ, זה היה נפוח הרבה יותר מאצל המחבל השני".
אזריה ציין עוד בעדותו כי "קמתי בלילה כמה פעמים לפני הפיגוע. בבוקר, אחד הלוחמים הקפיץ אותי בצעקות 'אלאור, קום הקפצה'. קמתי מהר בריצה למשרד המ"פ ולחדרו, הוא לא היה שם. לא הבנתי מה קורה בכלל. רצתי לש"ג ושאלתי מה קרה? הוא ענה שהיה פיגוע ושא' נדקר (החייל שנפצע קל בפיגוע. י"ז). רצתי לזירה, המ"פ היה שם ואמר לי 'תתחיל לטפל בא''. לא הבנתי למה הוא לא טרח להעיר אותי לפיגוע אחרי שתמיד אמר שאני צריך להיות צמוד אליו. החדרים שלנו היו צמודים במוצב".
החייל היורה סיפר עוד: "זיהיתי שפריצים של דם מא' הפצוע. לחצתי לו על הדם עם הידיים שלי. היה לו דימום כבד. הוא היה פצוע אמת ראשון שלי. ניסיתי להרגיע את א'. הוא פונה על אלונקה תוך כדי כל הבלגן הרציני בזירה ופתאום התחילו הצעקות והצרחות. תוך כדי עלתה לי ההתרעה בראש על פיגוע האיכות. אני מבין שזה אולי האירוע המדובר ואני מבין שבסמוך אמורה להיות העדלאידע - צעידת מאות הילדים מתל רומיידה עד קריית ארבע. המחבל זז בידיו ובראשו".
על הירי עצמו סיפר סמל אזריה: "עברו לי הסרטים בראש על פיגוע האיכות שעליו התריעו בפנינו. הסתכלתי שוב על המחבל מזיז את ידו וזה נראה לי הרבה יותר חשוד. נראה לי היה שזה אותו פיגוע איכות. לקחתי את הנשק, העברתי את הקסדה שלי לחייל שעמד לידי. דרכתי ב-60 מעלות, נכנסתי למצב בין כוונות וצורח לאנשים שהיו שאננים ליד מול כל הצעקות. צרחתי 'זוזו תתרחקו', ואז משבעה עד 10 מטרים יריתי במחבל כדור אחד לכיוון הראש".
בהמשך ציין החייל בהתייחסו לתקרית כי "יריתי בו כדי לנטרל את האיום, הייתה סכין ליד המחבל, הלבוש שלו היה מחשיד מול התרעת האיכות והדלאידע. הזירה לא נוהלה בכלל, האנשים בה היו שאננים, הידיים שלי עדיין היו מגואלות בדם של א'. היה לחץ וסוג של מלחמה בזירה. למרות הלחץ נשארתי דרוך וזהיר לאור הסכנה".
הוא הוסיף עוד בהקשר זה כי "לאור כל הצעקות, אזרחים הלכו שם כאילו הכול נגמר וסגור. צלמים שמנסים להיכנס לזירה עצמה למרות שזה אמור להיות שטח צבאי סגור. לפי מה שאני מבין ורואה זה לא מנוהל כמו שזירה אמורה להתנהל. יכול היה להיות פיגוע משולב שם. הסכין הייתה במרחק שבו המחבל היה יכול להגיע אליה. המפקדים היו שאננים באופן מוחלט ולא התייחסו בכלל למחבל. המ"פ דיבר בקשר מעל המחבל ולא היה ער בכלל לצעקות. הם לא התנהגו כפי שמצופה ממפקדים. הבנתי שאין לי ברירה בדילמה של השנייה שלפני. זה יכול היה להסתיים בהרוגים".
החייל אף טען בעדותו כי הוא פעל לפי הוראות הפתיחה באש שמאפשרות ירי לנטרל מכיוון שדבריו "היו שם אמצעי כוונה ויכולה. כוונה הייתה כי הם אשו פיגוע קודם במטרה לרצוח. אמצעי - לבוש מחשיד ומנופח וסכין לידו מול התרעת איכות של חוליית חמאס. יכולת - המחבל זז מול אנשים סמוכים לו בשאננות. בשטח אין לך זמן לדבר, בשנייה אחת אתה חי ובשנייה אחרת אתה מת. אין לך זמן להתריע בשטח. חששתי שהמחבל ילחץ על מתג וזה יפעיל מטען נפץ או שיעשה משהו עם הסכין".
אזריה הדגיש עוד בעדותו: "צעקתי 'זוזו, זוזו' בגלל החשש ממטען ומסכין, וגם כמה שיותר למזער את כמות האנשים בקו הקנה שי. בשטח כמו בשטח זה לא תנאים של מעבדה ומזגן. אתה מחבר את הנקודות. אותי לימדו בהכשרה שאם יש ספק אין ספק. הפעלתי כוח סביר כדי לנטרל את האיום ממנו, זה ירי מקצועי".
על החלטתו לירות לעבר ראשו של המחבל הסביר אזריה כי "לא יכולתי לירות למקום שאני לא מזהה מחשש שאפעיל את המטען. יריתי למקום שהיה חשוף לי. זה לא מטווח שבו אתה מחכה לאישור לירי. אם אתה מזהה סכנה ממשית - אתה פועל. הייתי בסערת רגשות אחרי האירוע. לראשונה טיפלתי בפצוע. לראשונה יריתי בבן אדם, מחבל אבל עדיין בן אדם. הייתי מבולבל ולחוץ".
הצגת כל התגובות