1.
בשבוע שעבר ניתן בביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק דין, בתביעת-דיבה שהגיש סרן ר' נגד העיתונאית אילנה דיין. דיין וחברת 'טלעד' הורשעו בהוצאת דיבה, וחויבו לשלם לסרן ר' 300,000 ₪ כפיצוי, ועוד 80,000 ₪ הוצאות משפט.
לטובת מי שאינו מעודכן, הנה הסיפור בקצרה: לפני 5 שנים, באוקטובר 2004, היה סרן ר' (הדרוזי) מפקד מוצב 'גירית' ברפיח. באחד הבקרים נכנסה לשטח האסור לתנועה שסביבות המוצב, דמות חשודה. החיילים חששו שמדובר במחבל ופתחו עליה באש. סרן ר' עצמו יצא רגלית לעבר הדמות, וירה בה עוד שני כדורים אחרי שכבר שכבה על הקרקע.
אחר-כך התברר שזו היתה נערה בת 14 בערך, וסרן ר' הואשם שידע כבר שזו ילדה, וידע שהיא מנוטרלת, ובכל זאת עשה בה 'וידוא הריגה'. נפתחה חקירה, שבסופה זוכה סרן ר' מכל אשמה. אך עוד קודם לכן, שידרה אילנה דיין בתכנית 'עובדה' בערוץ 2, 'תחקיר' שממנו השתמע בוודאות כי סרן ר' אכן עשה את מה שיוחס לו.
סרן ר' תבע את הזכיינית 'טלעד' ואת דיין בגין לשון הרע. וכאמור, בשבוע שעבר קיבל השופט נועם סולברג את תביעתו.
2.
קראתי בעיון את פסק הדין המשתרע על פני 130 עמודים. השופט סולברג עשה עבודה מעמיקה ומרתקת. התקדים בפסק הדין הוא, שהשופט מנתח בו את הכתבה לפרטי-פרטים. הוא נכנס לשיקולי העריכה של הכתבה ברזולוציה של שניות, ומצביע בדקדוק על כל המקומות בהם נקטה אילנה דיין בצעדים שהוציאו את דיבתו של סרן ר' רעה. החל בתמונות אילוסטרציה שמשפיעות על הבנת הצופה, דרך חיתוך משפטים שצוטטו מרשת הקשר, וכלה בהעלמת עובדות חשובות שיש בהן כדי להשפיע.
הכרעת הדין חוללה סערה, בעיקר בקרב מערכות התקשורת בישראל. עיתונאים רבים טענו שמה שעשה השופט בפסק הדין הזה, עלול לסתום את הגולל על העבודה העיתונאית ועל חופש הביטוי. מערכת 'עובדה' עצמה שחררה תגובה קצרה ולקונית, בה נאמר בין היתר כי "פסק הדין שגוי, וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית, ועם ערכיה של חברה דמוקרטית".
3.
לא יודע מה איתכם. אצלי, התגובות הללו פשוט מעוררות בחילה.
כאמור, פסק הדין מנומק בצורה הגיונית למופת. השופט פוסע בשביל בטוח לחלוטין, ומצביע על עובדות שאינן ניתנות לויכוח, בעקבותן החליט על ההרשעה. אבל אילנה דיין אינה רואה כל צורך להגיב תגובה ענינית לאיזו מן הטענות הספציפיות של השופט: היא פשוט קובעת שמה שהשופט עשה 'מנוגד לערכיה של חברה דמוקרטית'.
הבנתם? בעיניה של דיין, בערכיה של חברה דמוקרטית נכללת הכפשה של אדם על לא עוול בכפיו. בערכים אלו נכללת גם חריצת דינו של אדם, כאשר ההליך נגדו תלוי ועומד בבית הדין הצבאי. חלק מהערכים של חברה דמוקרטית הוא הדלפת חומרי חקירה חסויים, בניגוד מוחלט לחוק, ובאופן שהוא על גבול הפלילי, כמו שכתב השופט. ובקיצור, כל מה שטוב לרייטינג של 'עובדה', הוא הערכים של חברה דמוקרטית.
האליטה התקשורתית אינה מבחינה, שהיא איבדה כבר מזמן את המנדט על "קביעת הערכים של חברה דמוקרטית". את הערכים של העם קובע העם עצמו. האליטה הזו מנותקת מהעם, והעם מנותק ממנה, ולכן אין לה שמץ של מושג על אותם הערכים.
4.
אך בפסק הדין יש נקודה נוספת, חשובה בהרבה. על הנקודה הזו, לא דיברו בשום כלי תקשורת, ותיכף תבינו למה.
שלשה אנשי תקשורת מקצועיים העידו מטעמה של אילנה דיין כ'עדים מומחים': רוני דניאל – הכתב הצבאי של ערוץ 2, ושלום קיטל ורפיק חלבי, שלשניהם ותק של כמעט 40 שנה בתקשורת הישראלית. בפסק הדין מותח השופט ביקורת חריפה על שלשתם, מכמה סיבות, שעל אחת מהן אעמוד.
שלשת העדים הגישו לבית המשפט טבלה, ובה פירטו את כל חלקי הכתבה, ואת הפרשנות שלהם לחלקים הללו. כמובן שהפרשנות כולה היתה לטובת אילנה דיין. בחקירתם של השלשה הם טענו בתוקף שהם עצמם כתבו את הטבלאות הללו, כל אחד את הטבלה שלו. אולם, השופט מצביע על כמה וכמה טעויות החוזרות על עצמן בשלושת הטבלאות, ועל כמה וכמה ניסוחים זהים לחלוטין. בעקבות זאת קובע השופט בלי כל ספק, ששלושת הטבלאות הללו הן טבלה אחת, שעברה שינויים קלים מאוד והוגשה לבית המשפט כשלוש גירסאות.
5.
השופט החליט להסתפק בביקורת, כנראה משום שהשלשה הללו אינם מענינה של התביעה הזו. אולם המשמעות האמיתית של הדבר היתה צריכה לחולל שערוריה אדירה.
שלשה אנשי תקשורת בכירים, מהבכירים במדינה, העידו שקר בבית המשפט. זאת לאחר שנשבעו להעיד את האמת. לא רק זה, אלא שהם קיבלו הדרכה לפני עדותם, וגם ניסו לשבש את הליכי המשפט באמצעותה. בקיצור, שורה של מעשים פליליים לחלוטין. כאמור, זה אינו חשד בעלמא; השופט קובע את זה בוודאות.
נו, מה? האם מתחוללת סערה? האם מישהו דורש לפטר אותם? האם אילנה דיין מדווחת על כך ב'עובדה'? האם נפתחת חקירה פלילית נגדם?
בחלומות.
כנראה ש"ערכיה של חברה דמוקרטית", פשוט אינם מאפשרים להאשים אנשי תקשורת בכירים במעשים פליליים.
הצגת כל התגובות