ביום בו השתלטו חיילי צה"ל על ספינת ה"מרמרה" הטורקית, הרצה העיתונאי יאיר לפיד בפני צוהרי חי"ר, המסיימים בקרוב את בה"ד 1.
יש משהו חמור מאד במפגשים מסוג זה. קצונת העתיד של צה"ל, יושבת מול עיתונאי שנושא בפניהם "נאום בחירות" לכל דבר.
הם סבורים שמדובר בהרצאה תמימה של איש תקשורת שבא לשאת בפניהם את משנתו, אך אינם מבינים שמאחורי אותן מילים יפות, אכפתיות ומתחשבות, עומד מי שמתכנן בקרוב מאד להסתער על המרחב הפוליטי, להקים מפלגה על מצע הדומה לזו של 'שינוי'.
אם צבא הגנה לישראל מאפשר לאדם המצוי בעיצומו של מסע קדחתני לקראת כניסה סוערת לפוליטיקה לנאום בפני קצונת העתיד, האמורה להיות חפה מכל עיסוק פוליטי שהוא – אז אין פה מדינה.
אם אחרי שנחשפו ההקלטות מאותה הרצאה, בה נשמע לפיד מגולל את משנתו הפוליטית-מדינית, הוא ממשיך להגיש את תוכניתו בערוץ 2 ולפרסם את הגיגיו ב"עיתון של המדינה", כאילו מאומה לא ארע – אז אין פה מדינה.
אם הרשות השנייה, הגוף המפקח על כלי-תקשורת בישראל, מגיבה על-כך בהודעה לקונית ולא תבצע כל צעד משמעותי דרמטי, להדיח את לפיד ממוקדי ההשפעה הציבוריים שלו, עד שיבחר בבחירות דמוקרטיות – אז אין פה מדינה.
אם טור המפנה חיצים מורעלים כלפי כל קצות הקשת באוכלוסיה הישראלית: צה"ל, החרדים, המתנחלים, משרד החינוך, מוסדות האקדמיה, נבחרי הציבור (שבניגוד ללפיד, כבר עמדו למבחן ונבחרו), הוא מאמר פותח במוסף העיתון הנקרא בישראל – אז אין פה מדינה.
אם שני כלי-התקשורת הגדולים והמובילים בישראל, מאפשרים חופש ביטוי ללא מעצורים,
עם זמן שידור כה יקר, לאדם שיעמוד בתוך זמן קצר בראש מפלגה שנויה במחלוקת, כאשר כל טור או תוכנית נראים כתשדיר בחירות מתמשך, על חשבון משלם המיסים הישראלי, ללא כל צורך לתת דין וחשבון בפני איש – אז אין פה מדינה.
אם אדם המתיימר להיות מנהיג בישראל, בשאיפה ללכד, לבנות ולאחד, לא להרוס, לפצוע ולהשחית, מרשה לעצמו לקטוע ב"אולפן שישי" בהנחייתו, את סמדר פלד, עיתונאית אובייקטיבית, המנסה להשלים טיעון פרו חרדי – אז אין פה מדינה.
אם מאמר של אדם בעל עוצמה תקשורתית, חסרת-תקדים בהיקפה, יכול להתפרסם, תוך השתלחות ברוטאלית ללא מעצורים, מבלי אפשרות להגיב עליו, תוך ידיעה ברורה שכמעט כל כלי-תקשורת משפיע בישראל יחשוש להציב לו דעה מנוגדת – אז אין פה מדינה.
לפיד אינו יכול להסתתר מפנינו, להסוות את מטרותיו. לקוות שלא נשים לפעולות שהוא מבצע. הוא לא יכול להתנהג כאילו עמודי "ידיעות אחרונות" ואולפני ערוץ 2 אינם נכללים בגזרת האתיקה והמוסר הציבוריים.
אסור לו לנצל את הבמות שהוא כותב ומדבר בהם כדי להשלים ליישם את אג'נדת השנאה והמורשת של אביו. אין לו את הזכות לחשוב שאנחנו לא מבוגרים מספיק כדי לדעת את האמת.
האמת על המפלגה המתרקמת, האמת על אנשי היח"צ שנשכרו כדי לפמפמם את המסרים מעל כל במה, האמת על מקורות המימון לקמפיין, האמת על ההתגייסות של מערכות התקשורת הגדולים במדינה כדי לעמוד לצידו ביום הדין. הוא אינו יכול להביא את השיח הציבורי לסדרה של רמייה סוג ז' ואז לקוות שלא נשים לב.
שמנו לב. עכשיו הגיע הזמן שלא ייקח לנו את המדינה.
(המאמר פורסם באתר nrg של מעריב)
הצגת כל התגובות