מליאת הכנסת אישרה פה אחד בקריאה שנייה ושלישת הצעת חוק של חברי הכנסת הרב אורי מקלב והרב משה גפני לאיסור פרסום תמונת פגוע.
ח"כ מקלב הסביר בעת הצגת החוק במליאה כי במצב החוקי היום אין איסור לפרסום צילומים של מי שנפגעו באירועים קשים ושנמצאים במצב פגיע ובלי יכולת אמיתית להתנגד לצילום.
החוק אומנם קובע כבר היום כי פרסום תצלום שעשוי להשפיל או לבזות את המצולם מהווה פגיעה בפרטיות, אך פרסום תצלומם של מי שנפטרו או נפצעו אינו מגיע תמיד לכדי ביזוי או השפלה. זאת למרות שפרסום כאמור עלול להביך נפגעים ולגרום להם לעוגמת נפש ובמקרה של צילום של גופת אדם, לפגוע בכבודו של המת, לגרום לעוגמת נפש למשפחתו, ולאלצם להתמודד עם התמונות הקשות אשר חוזרות פעם אחר פעם באמצעי התקשורת השונים.
ח"כ הרב משה גפני אמר בדיון כי העובדה שפורסמו לאחרונה תמונות של נפגעים באירועים קשים ופיגועים פגעה בצורה קשה מאד בהם ובמשפחותיהם, "אין לאפשר שהנפגעים יהפכו למסבירנים של האירוע, אני מודע לקשיים שיעמדו בפני כלי התקשורת אבל החשיבות העליונה העומדת בפנינו היא ההגנה על האזרחים במצבים קשים שכאלו".
הרב גפני אמר עוד כי "אני בעד חופש העיתונות אבל היא נועדה לשרת את האזרחים ולא ההפך, החוק הזה יעצור את הביזיון שבו משפחות מגלות על בן משפחתם הפגוע דרך התקשורת ופצועים מוצאים את עצמם מתפרסמים במצבים קשים בעקבות אירוע אליו נקלעו".
הצעת החוק קובעת כי יראו כפגיעה בפרטיות גם פרסום תצלומו של נפגע גוף או נפש, שפגיעתו ניכרת לעין ובנסיבות שעלולות להביאו במבוכה וכאשר אותו אדם לא הסכים לפרסום. הדרישות שלפיהן פגיעה בפרטיות תתקיים כאשר הפרסום עלול להביא את המצולם במבוכה וכן כי ניתן לזהותו בתצלום, הוספו להצעת החוק במטרה לצמצם את הפגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיתונאי מעבר לנדרש.
בנוסף, קובעת הצעת החוק איסור על פרסום תצלום של גופת אדם גלויה באופן שניתן לזהותה. מאחר שבניגוד לאדם שעודו בחיים ויכול לתת את הסכמתו לפרסום הפוגע בפרטיותו אין אפשרות לקבל הסכמה כזו מאדם לאחר מותו, מוצע לאפשר פרסום תצלום גופתו של נפטר במספר נסיבות ובהן כאשר ניתנה הסכמה של הנפטר בעודו בחייו, כאשר ניתנה הסכמה על ידי בני משפחתו של הנפטר ואם אין לו משפחה – על ידי בית המשפט, וכן אם חלפו 15 שנים ממועד פטירתו.
הנפגע שתמונתו פורסמה או הקרובים של נפטר יוכלו לתבוע בגין הנזק שנגרם ולעיתים גם לא יצטרכו להוכיח את הנזק.
ח"כ מקלב ציין כי מטרת הצעת החוק אינה לפגוע ביכולת הפעולה של התקשורת או בחופש העיתונות, אלא לקבוע נקודת איזון חדשה בין חופש הביטוי ובין הצורך להגן על הנפגע ומשפחתו מכאב ועוגמת נפש נוספים. בכך, אני סבור, יהיה אף כדי להקל על גופי תקשורת אחראים ומוסריים המעוניינים שלא להכביד על כאבו של הנפגע, אך מצויים בתחרות ובאווירה נורמטיבית אשר מקשה עליהם לשמור על ערכיהם.
לבקשת נציגי התקשורת, במטרה לצמצם את חשיפתם לכתבי אישום ולתביעות לא יחול חוק זה בנוגע לפרסום בשידור חי ובאקראי . הגנה זו לא תחול, כמובן, על השידורים החוזרים.