שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, גזר לפני כשבועיים את דינו של ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי והרשיע אותו בקבלת שוחד בפרשת הולילנד. השופט קבע כי יוטל עליו עונש מאסר של שש שנים בפועל ושנת מאסר על תנאי, ובנוסף גזר עליו קנס של חצי מיליון שקל.
גזר הדין החמור הוביל לשלל תגובות נסערות שגינו אותו. אך גזר הדין תמוה אף יותר לאור העובדה שבפעם האחרונה בה נזקק בית המשפט לסיפור דומה, הייתה בגזר דינו של הגאון הרב ראובן אלבז (ע"פ 5803/08 ע"פ 5208/08). אז פסק בית המשפט העליון כי הרב לא ישלח למאסר בשל העובדה שלא לקח את דמי התיווך לשוחד לכיסו הפרטי, אלא אך ורק לממן את מוסדות התורה והחסד שבראשותו.
אם הסיפורים דומים כל כך, עולה השאלה במלא חריפותה, איך נוצר הבדל כה גדול בגזרי הדין? האם השופט רוזן התעלם מן התקדים שנוצר בפסק דינו של הגר"ר אלבז?
התקדים שיצר עו"ד אבי לביא: "שימוש בדרכים אסורות לצורך קידום אינטרסים"
את הרב אלבז ייצגו עורכי הדין אברהם (אבי) לביא ואביגדור פלדמן, והם שיצרו את ההבדל הגדול בין המקרים. תחלתו של דבר בתקדים המשפטי שיצר עורך דינו של הרב אלבז, אבי לביא. לביא טען שהעבירה אותה ביצע הרב אלבז, הינה, שימוש בדרכים אסורות לצורך קידום אינטרס ציבורי.
טענה משפטית זו, אותה העלה עו"ד לביא, היא טענה שלא הועלתה קודם לכן והתקבלה. לביא טען במשפטו של הרב אלבז טענה משפטית מעניינת שעיקרה כדלהלן, קבלת שוחד על ידי מי שלא מפיק ממנה כל טובה הנאה אישית מחד, ו"שהנהנים" מהעבירה הינם חלק נכבד ורחב בציבור, הרי שהגם שמדובר בעבירת שוחד, עדיין תכליתה ומהותה של העבירה, אינה דומה לעבירת שוחד ומשכך, יש להקל בעונשו של העבריין.
עו"ד לביא טען, כי לא רק שעבירה כזו אינה דומה לעבירת השוחד אלא אף במקרה שהשוחד אינו מגיע לידיו של המקבל, העבירה אינה מגלמת בתוכה מעשה שנודף ממנו ריח הבצע והשחיתות של מבצע עבירת השוחד "הקלאסית".
בעבירת השוחד, עובד הציבור מנצל את תפקידו , מעמדו וכוחו לצורך הפקת רווחים לטובתו האישית או לטובת מקורביו תוך "הזנחת" הציבור שאמור להנות מתפקידו של איש הציבור. בעוד שבעניינו של הרב אלבז - המדובר בביצוע עבירה של שימוש בדרכים אסורות לצורך קידום אינטרסים ציבוריים.
במילים אחרות, הצליח עו"ד לביא לשכנע את בית המשפט, כי מי שקיבל או תיווך לשוחד והנהנים מהמתת היו כלל הציבור או לפחות חלק גדול ממנו, הרי שמבצע העבירה, למעשה לא "בגד" באמון הציבור, אלא עשה כמצוותו של הציבור וקידם מטרות ראויות שלשמם הוא נבחר והעבירה שהוא ביצע, היא סוג של דאגה ושמירה על אינטרס הציבור, רק שנעשתה שלא בהתאם לנהלים ובדרכים אסורות.
למרות התקדים שיצר עו"ד לביא, לופוליאנסקי נשלח לכלא
על מנת לחדד את הדברים, נבהיר, כי גם במקרה של לופוליאנסקי נטען שהוא לא נטל דבר לכיסו, אך מה שלא נטען הוא, שבמעשיו הוא "לא בגד" בציבור בוחריו וכן פעל למען כלל הציבור כפי שנדרש ממנו, אגב שימוש בדרכים אסורות.
חשוב להדגיש, שבית המשפט המחוזי והעליון, קבע כי המדובר בעבירה חמורה ואין בעובדה שהמעשים נעשו לתועלת הציבור כדי להפוך את הפעולה לכשרה.
יחד עם זאת, כאמור, נקבע שהעובדה שלא נמצאה בהתנהגות הרב אלבז כל פעולה שנועדה לקידום מניעיו האישיים, לצורך קבלת טובות הנאה אישיות מכל סוג שהוא וש "הנהנים" ממנה היו קשת רחבה מאוד של הציבור, מצביעה על העדר אלמנט הבצע והשחיתות הגלומים בעבירת השוחד ומצדיקים הקלה משמעותית בעונש.
פסק דין לופוליאנסקי אל מול פסק הדין בעניין הרב אלבז
למרות שנוהגים לתלות את אי מאסרו של הרב אלבז באמירתו של השופט יעקב צבאן על הרב אלבז, כי נתן את "מלוא המשקל לעברו הטוב, המיטיב והמיוחד" של הרב אלבז, הסיבה המשפטית היא - כאמור - התקדים שעיקרו משפטי ולא משיקולי צדק כדוגמת 'עברו הטוב, המיטיב והמיוחד'.
וכך גם בגזר הדין בעניין הרב אלבז: "עבירת השוחד הקלאסית מאופיינת בנגע השחיתות בכך שבכולם צמחה למקבל השוחד טובת הנאה אישית. לשון החוק אמנם אינה דורשת כי תצמח למקבל המתת טובת הנאה אישית על מנת שיתגבשו כל יסודות העבירה. אולם, נדרש מדרג עונשי, ולא זהה עונשו של עובד ציבור המשתמש ומנצל את מעמדו, תפקידו וכוחו לצורך הפקת רווחים בלתי כשרים לטובתו שלו או לטובת מקורביו, לבין עונשו של עובד ציבור שכל מעשיו מקורם ברצון לקדם אינטרס ציבורי אחר.
קיים שוני מהותי ביניהם. מן האחד נודף ריח הבצע והשחיתות שכן מעל באמון הציבור לצורך קידום אינטרסים פרטיים ואילו האחר השתמש בדרכם אסורות, ובשל כך נמצא אשם, לצורך קידום אינטרסים ציבוריים"
לעומת זאת בעניינו של מר לופוליאנסקי, קבע בית המשפט, כי הגם שהוא לא נטל כספי שוחד לכיסו והגם שהוא לא ביקש להנות ממטעמי החיים, הרי שכספי השוחד שימשו להעצמתו והגדלת כוחו ולצורך הדוגמא, הצביע בית המשפט על כך שבשל פועלו של לופליאנסקי ב"יד שרה" הוא זכה להיפגש פעמים רבות עם מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל.
בית המשפט לא נתן כל משקל לעובדה שלופליאנסקי לא "בגד" באמון הציבור ואף יותר מכך קבע:
"גם משלא נטל כספי שוחד לכיסו, כספי השוחד שימשו להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו...זכה לתפקידים נכבדים ורמים בשל פועלו בארגון "יד שרה" הצלחת מוסד חשוב ומרכזי זה הינה הצלחתו...זכה לקרבת גאון הדור, הרב אלישיב, קירבה שהינה בעלת ערך ללא מידה ושיעור..כספי השוחד לא נחתו באמתחתו, אבל היו יקרים עבורו ומסולאים מפז....פעל כמו הנאשמים האחרים בביצת דומן ושחיתות וראוי על כן לענישה שתבטא בקול רם וצלול גינוי ושאט נפש, ענישה שיהא בה לשרש את אותו נגע ממאיר שפשה במקומותינו"
יחד עם זאת הזכיר בית המשפט את העובדה שלא הוכח בבית המשפט שנגרם לציבור נזק ושמר לופליאנסקי סטה מהשורה במהלך ביצוע תפקידיו הציבוריים.
כלומר, בית המשפט לא אמר באופן פוזיטיבי כי לופליאנסקי ביצע את מלאכתו ודאג לציבור כמו אצל הרב אלבז, אלא, על דרך השלילה שלא הוכח שנגרם נזק, רוצה לומר, כי לו היה כן, היה עונשו עוד יותר חמור.
וכפי שהגדיר זאת בית המשפט: "לא הוכח בבית המשפט הנזק שנגרם לציבור וסך מידת סטייתו של נאשם 6 מן השורה, במהלך ביצוע תפקידיו הציבוריים (ההדגשה במקור), בגין כספי השוחד שהוזרמו לו באמצעות ארגון 'יד שרה' ".
הצגת כל התגובות