13 נהגים שהואשמו בנהיגה במהירות מופרזת, זוכו לאחרונה על ידי בית משפט לתעבורה, לאחר שהמדינה לא הצליחה להוכיח שהוצב במקום - בזמן ביצוע העבירות - תמרור המורה על הגבלת מהירות.
המדינה הגישה את 13 כתבי האישום במהלך השנתיים האחרונות, נגד נהגים שצולמו במהירות העולה על 50 קמ"ש בקטע מכביש 75 שבעיר נצרת. על פי התביעה, היה נכון להרשיע אותם בעבירה של נהיגה מופרזת בדרך עירונית, לאחר שהם תועדו במצלמה הממוקמת בצומת בעיר.
הנאשמים, מצידם, דווקא לא הכחישו שנסעו במהירות העולה על 50 קמ"ש, אך טענו שלא יכלו לדעת שמדובר בדרך עירונית, כיוון שלא הוצב בכניסה לכביש תמרור "כניסה לתחום דרך עירונית". לדבריהם, הכביש נראה כדרך לא עירונית, שבה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, מאחר ומדובר בכביש רחב עם שטח הפרדה בנוי ושני נתיבים לכל כיוון נסיעה.
השופט דחה בתחילה את טענת הנאשמים, היות ו"לא 'הנוף' ואף לא תחושת הנהג ביחס למהירות המרבית המותרת קובעת מהי, כי אם הוראות החוק הברורות". עם זאת, הוא הבהיר כי כעיקרון, בהעדר כל תמרור או שלט המורה אחרת, כל דרך היא "דרך בין-עירונית", וכי כדי להרשיע את הנאשמים על המדינה להוכיח כי הוצב תמרור מתאים בכניסה לנצרת, האזור שבו נעברו לכאורה עבירות התנועה.
בפועל, המדינה לא הצליחה להציג ראיות ישירות או עקיפות לקיומו של תמרור כזה במועדים הרלוונטיים. אמנם בדיקות התמרורים התקופתיות שערכה המשטרה העלו כי הוצב תמרור המעיד על כניסה לדרך עירונית, אך באותה מידה הם הראו כי מיקום התמרור הוזז מפעם לפעם, בהבדלים משמעותיים של עד 200 מטר.
לא היה ניתן במצב שכזה להגיע למסקנה שהתמרור הוצב כהלכה בזמן תיעוד הנאשמים. לדברי השופט, האפשרות שהתמרור נפגם או נעקר ממקומו מסיבות שונות ולא היה מוצב כדין ביום הספציפי של העבירות – אינה אפשרות תאורטית, ולטעמו יש סיכוי שבזמני תפיסת הנהגים התמרור נלקח לתיקון על ידי "נתיבי ישראל", ללא ידיעת המשטרה. משכך - זוכו כלל הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם, מאחר ובהליך פלילי יש להוכיח את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר, והמדינה במקרה זה - כך נקבע - לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומו של התמרור ביום העבירות.