נפילה באוטובוס חונה מוגדרת כתאונת דרכים?

(צילום: שאטרסטוק)

תביעות רבות לפיצויים לאחר תאונת דרכים עוסקות בשאלה האם אירוע הוא אכן תאונת דרכים כהגדרתו של מונח זה בחוק. זאת מן הטעם הידוע שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד) מגדיר תאונת דרכים לא רק כפגיעת כלי רכב.

מבוטחים רבים מעדיפים לחסות תחת צילו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בשל כך שהחוק זה מיטיב עם הנפגעים, ומעניק פיצוי מורחב בגין כל תאונה, וכן שכר הטרחה של עורך הדין קבוע וקצוב מראש, ומותאם לפי מצב סגירת התיק.

בסעיף 1 לחוק הפלת"ד נקבע כי גם נזק שנגרם לאדם במהלך כניסה או ירידה מרכב ("שימוש ברכב מנועי") יכול להיות מוגדר כתאונת דרכים המזכה בפיצוי. עם זאת, החוק לא מגדיר מפורשות מתי מסתיימת אותה ירידה או עלייה לרכב. כאשר מקרים "גבוליים" מונחים לפתחו של בית המשפט בעניין זה, הלכה פסוקה היא שיש לבדוק את הקשר שבין הירידה/העלייה לבין השימוש ברכב למטרות תחבורה. למשל, אדם שנפל ביציאה מרכב מיד עם סיום נסיעה יוגדר כנפגע תאונת דרכים.

המורה נופלת בסוף סריקת ציוד באוטובוס

בפסק דין שניתן לאחרונה (18962-03-13 לוזובר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ) על ידי בית המשפט השלום בתל אביב, נשאלה השאלה האם כל כניסה ויציאה מהרכב בסמוך למועד הנסיעה הן חלק מהשימוש ברכב כרכב מנועי והיכן עובר הגבול.

נסיבות המקרה מאחורי פסק הדין היו כדלקמן. מורה יצאה לטיול שנתי עם תלמידיה וכאשר הקבוצה הגיעה ליעדה המורה והתלמידים ירדו מהאוטובוס. לאחר שכל הילדים ירדו מהרכב, המורה חזרה לאוטובוס בכדי לבדוק האם נותר בו ציוד שנשכח מאחור. במהלך סריקה זו המורה נפצעה. בית המשפט נדרש לבחון האם הסריקה שבוצעה על ידי המורה הייתה עדיין חלק מהשימוש ברכב כרכב מנועי למטרות תחבורה, אם לאו.

"סריקה אינה חלק מהשימוש התחבורתי ברכב"

בפסק הדין נקבע כי דין התביעה להידחות וכי סריקת אוטובוס לאחר נסיעה היא לא בהכרח "שימוש" ברכב מנועי למטרות תחבורה כפי שמונח זה מוגדר בחוק הפלת"ד. "סריקה אינה חלק מהשימוש התחבורתי ברכב", נכתב בפסק הדין, "עלית התובעת לא נעשתה למטרות תחבורה ואינה מהווה תאונת דרכים".

בית המשפט הדגיש כי המורה לא הוכיחה שזמן קצר בלבד חלף ממועד סיום הנסיעה למועד עלייתה לביצוע הסריקה. צוין גם שכאשר המורה והתלמידים ירדו מהאוטובוס בפעם הראשונה, היה זה הרגע שבו "התובעת סיימה את השימוש ברכב והתנתקה ממנו". קרי, כשהמורה עלתה לרכב לבצע "סריקה" היא עשתה זאת בתפקידה כמורה ולא לשם נסיעה או שימוש תחבורתי באוטובוס.

אין זו הפעם הראשונה שסוגיה מסוג זה מונחת לפתחן של הערכאות בישראל. כך נקבע גם בבית המשפט העליון בפסק דין שניתן בשנת 2007. שם נדחתה תביעתו של נהג אוטובוס שנפגע במהלך סריקה ביטחונית לפני נסיעה להכיר באירוע כתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

לסיכום,

ישנן פעולות רבות אשר חיוניות לביצוע והשלמת נסיעה ברכב. הקביעה מתי פעולה היא חלק אינטגרלי ומהותי מהליך הנסיעה איננה פשוטה. על פי פסיקת בית המשפט העליון בעניין זה, השיקולים הם קרבה במקום ובזמן, תכלית הפעולה ומתחם הסיכון התעבורתי.