עו"ד דלית אלעד
סתירות בעדותו של עד המדינה ניר חפץ. תחבולות ולחץ בלתי הוגן. סנסציה! על פניו כך זה נראה. מידע מטריד ביותר. עד מדינה, עד מרכזי שעתיד להעיד כנגד האישיות הבכירה ביותר בארץ, ועליו מושתת מארג ראיות שלם של תיק החקירה כולו, ובעדות כזו נמצא דופי? נשמע חמור. האומנם?
אם מעמיקים מעט יותר אפשר בהחלט למצוא גם נקודות מבט אחרות.
ראשית, הרי ברור שהעד חפץ מסר יותר מעדות אחת או שתיים, ואף למעלה מחמש או שש עדויות. ומה פורסם? האם מה שפורסם מאפיין את כל התנהלות עדותו? האם ניתן להשליך מכך על אמינות הודעות אלה, או על אמינות העד עצמו? לא בטוח. ייתכן שדברים הוצאו מההקשר, ייתכן שיש עדויות סדורות הרבה יותר שמספקות הסבר לדברים - הניסיון מלמד שכך הם בדרך הכלל הדברים, שאם לא כן, לא תעשה התביעה שימוש בעד כזה כעד מדינה.
שנית, עדי מדינה מטבעם, יש בהם קושי אינהרנטי. מדובר בשותפים לעבירה, שביצעו עבירות בעצמם ברמה כזו או אחרת, והאינטרס שלהם במה לשתף ואיך לשתף את התביעה במידע שברשותם לא תמיד עולה בקנה אחד עם הראיות. זה תפקידה של המשטרה לבדוק, לאמת את גרסתם ולעמת אותם עם סתירות ואי דיוקים. כך שסתירות או אי דיוקים צורמים בעדות של עד מדינה אינם נדירים, למרבה הצער. השאלה אם עדים כאלה ראויים בכלל להעיד ולהפליל אחרים בעבירה כלשהי היא שאלה אחרת לגמרי, ראויה לדיון אך לא כרגע.
שלישית, התשתית של תיק חקירה כמעט לעולם אינה מתבססת על דבריו של עד המדינה בלבד. ישנו חומר ראיות רב נוסף שנדרש לשם הגשת כתב אישום. כך שאין להסיק מחשיפה זו בהכרח על תוצאותיו של ההליך.
ולבסוף, מדוע זה מפתיע מישהו שמשטרת ישראל משתמשת בתחבולות, אשר נתפסות כלגיטימיות על פי החוק והפסיקה, על מנת לקדם הליך חקירה ולעודד נחקרים לדבר? הבעיה מתחילה כאשר התחבולות הללו עולות כדי לחץ בלתי הוגן, או לחץ פסול.
החשיפה הזו מזעזעת אותי רק בנקודה אחת , אולי משום היכרותי עם חקירות המשטרה מזה שנים רבות - כשחוקרים יוצאים עם נחקר מחדר החקירות המצולם למסדרון שאין בו כל תיעוד, ובשובם משתנה גרסתו של הנחקר באופן משמעותי - זו סיבה לדאגה. זה מטריד באמת. כל מהותו של ההליך הוא בהיותו שקוף ומתועד. בהיותו כזה, ניתן להתמודד עם גרסאות סותרות, שקרים וכיוב. כשהשקיפות נפגמת, נפגע גם האמון בהליך כולו...
הכותבת היא עו"ד המתמחה בדין הפלילי
עו"ד לירן זילברמן
אני צוחק מתחת לשפם שלא גידלתי כבר מספר ימים למשמע ההד הציבורי סביב תרגילי החקירה הפסולים שננקטו כלפי ניר חפץ במסגרת תיק 4000. ובכן, קוראים וקוראות נכבדים, ההבדל היחיד בין תרגיל החקירה שנעשה לניר חפץ ובין תרגילי חקירה אחרים מצוי בכך שלחשוד האמור קוראים, ובכן, אתם כבר יודעים, ניר חפץ. משום מה, השתרשה כאן מחשבה, במדינת הנאיבים, שמשטרת ישראל, הגוף האחרון שמגן על כולנו מפני הפשיעה הגואה והשחיתות הבלתי נסבלת, הוא גוף טהור שפועל לפי הספר ושתרגילי חקירה אפלים, שמורים למשטרי האימים של האייתולות וסטאלין ולנין.
דעו לכם, שמאחורי דלתות העץ הנחמדות במשרדי להב 433, מאחורי החלונות הבהירים בתחנות המשטרה מתבצעים, גם כעת השם ירחם, תרגילי חקירה ראויים יותר וראויים פחות. זאת יש לומר, מאזן הכוחות בין חוקר לנחקר, רחוק מלהיות שוויוני או קרוב לזהה. זה תמיד מזכיר לי גברים מבוגרים שמשחקים בכדורגל או בכדורסל נגד ילדים רכים. הם חוקרי המשטרה הפכו להיות האדונים של הנחקרים היושבים מולם והם אלה אשר שולטים בסדר היום. הם יחליטו מתי ישלח הגוף התשוש שיושב מולם אל תא המעצר העמוס בפשפשים והם יחליטו מתי הוא יקום בבוקר, אם יזכה לנסיעת חוויה בפוסטה או אם יגיע ב"ניידת ספיישל" אל החקירה. הם יתירו, אם רק יחפצו בכך שיחה עם הרעייה הדואגת, או חיבוק לילדים הבוכים וברצותם להרע לך יעכבו את רעייתך לחקירה, יעקלו את חשבון הבנק בשל חששות לכאוריים עד כדי כך שרעייתך, בשיחת הטלפון המיוחלת תבכה שדלק ברכב אין, וכי לא ניתן לגהץ את כרטיס האשראי בסופר.
אל נא תהיו נאיבים אזרחים יקרים. שוטרי ישראל, נוקטים בתחבולות כדבר שבשגרה. ולעיתים גם לא צריך להעלות ביקורת על כך. מי שסבור שרוצח חמום מוח, או עבריין קר מחשבה יישב בחדר החקירות, ובין לגימת אספרסו למקיאטו, לאחר לילה בהילטון, ישב מול החוקרים באווירה נינוחה ויאמר" אכן תפסתם אותי היכן מתוודים" הוא נאיבי, ומי שחושב שלא נוקטים בתרגילי חקירה ורק עבור ראש הממשלה נתניהו, המציאו תורת לחימה חדשה לצורך גיוס עדי מדינה או חקירת חשודים, נאיבי גם כן.
בעיה קשה ופתרון לה לא נראה באופק. ומדוע אין פתרון בנמצא, שהרי אימתי תיבחן התנהלות החוקרים? רק במהלך המשפט, לעיתים שנים לאחר השפלתו של אדם וריקון כל שמחת חייו מתוכו. ואז, בן הרצון להוכיח, ובין הרצון לסיים עם הפרשה ולשוב לחיים בדרך כלל האחרון בזמן גובר. וגם, יאמר השופט החביב באולם הממוזג, בעת עדותו של חוקר המשטרה המהוקצע, במענה לשאלות התובעים המלומדים והסנגורים הנחמדים, כי בסופו של דבר הדבר יבחן כחלק כללי ממארג הראיות. והרי גם השופט איננו אשם, הכיצד זה יוכל לקבוע דבר מה על בסיס טענה כאשר אל מולו הררי חומרי חקירה שצריכים להתברר?
חולפת שנה, חולפות גם שנתיים, ורגע הכרעת הדין מגיע. סוף דבר, כי התנהלות המשטרה לא מקובלת וכי יש לחדד הנהלים, אך האם יצא חוטא פטור? שהרי ראיות רבות הובאו לפתחו של בית המשפט ומה נפקא מינא הדרך בה נפתח השער אל עבר השגתם?
פילים גדולים מתהלכים להם באולמות המשפט ברחבי ישראל, התובעים מצקצקים בלשונם כי אבוי לנו אם המשטרה נוקטת בתחבולות בלתי הגונות ובלתי חוקיות ובית המשפט מתנגד באופן עיקש ליתן יד להתנהגות שאיננה תקינה, אך בסופו של דבר לבד ממילים מסוימות, מי יחזיר לאותו אדם את השבועיים מעוררי האימה, את מצעד הבושה אזוק כאחרון הפושעים, את הלילות בתא הטחוב בלי לדעת אם הילדים חזרו הביתה בשלום, את הבוקר המביך בו גררו את הרכב של הבת שלך, ותפסו לנערה המסכנה את חשבון הבנק על מאות השקלים שבו, מי יחזיר לו את הלילות ללא שינה, את שינוי הפאזה בחיים והרצון להילחם בעוול שנגרם ואת תחושת החמיצות במעלה הגרון, תחושה שמלמדת שאין כל כך במי להלחם ואין צבא של שוחרי צדק. וזאת כמובן רק בתיקים שמתנהלים עד הסוף ואין הצעה מפתה מצד המדינה לסיים ולחזור לחייך השקטים והשלווים.
משטרת ישראל היא משטרה טובה, הפרקליטות במדינת ישראל היא פרקליטות הגונה וישרה, בתי המשפט נקיים וזכי כפיים והדברים נכתבים ללא ציניות בכלל. הבעיה היא בשיטה. שיטה שבמסגרתה נוקטים פחות ופחות ביד מחנכת ומסתפקים ב"נו נו נו כללי" באופן הזה הגבול בין מותר ואסור ימשיך להיטשטש לו מיום ליום.
חלק נרחב מהציבור צמא דם בימים האחרונים ואין סיבה לכך. עניינו של ניר חפץ לא מלמד על כך שמדובר במדינת משטרה וששוטרי להב 433 קשרו קשר להפיל ראש ממשלה, זו מסקנה שגויה, שהמסיק אותה לא מתהלך לו בבוץ של מערכת המשפט. זו מסקנה נאיבית.
נוכחות עו"ד בחקירה, נקיטת יד מחנכת כלפי רשויות החקירה וביטול כתבי אישום במקרים של עוולה, גם בתיקים חמורים יותר מתיקי החזקת חשיש והטלת חובת תיעוד כללית על כל רגע בחקירה, מהפגישה עם החוקר ועד החזרה של החשוד לביתו- כל אלה הם אמצעים שניתן להחיל באופן מהיר יחסית ובעלות שאיננה גבוה. אלה ישימו על מגרש הכדורגל שתי חבורות של נערים שישחקו באופן שווה, עם יתרון קל לקבוצה הביתית.
אנחנו לא חיים במדינת משטרה. פשוט חיים במדינה של נאיבים, מדינה שחציה נאיבית כי היא חושבת כי עוללו לניר חפץ את החמור בתרגיל החקירות וחציה השני חושב שהמשטרה מנהלת חקירות בנועם ובאופן מלבלב.
כולנו נחרדים למשמע מעשי המשטרה "כנגד" ראש ממשלה מכהן. דמיינו כמה קשה לראש ממשלה להתמודד עם התנהלות כזו, לכמה תעצומות נפש הוא נדרש וכמה כוח הוא מפעיל כדי לזעוק זעקתו, ונסו לשמוע במקביל את זעקתו החרישית של האזרח הפשוט, שאיננו מוקף ביועצים, שרים, חברי כנסת וכתבים פוליטיים. עכשיו זה נשמע רע עוד יותר, לא בגלל ראש הממשלה אלא בגלל מה שקורה לעשרות אלפים אחרים.
הכותב הינו עו"ד פלילי מזה כעשור, עוסק בעבירות צווארון לבן, מייצג חשודים ונאשמים בתיקי צווארון לבן מורכבים וקשים וטוען נמרצות כנגד עוולות בחקירת חשודים.
הצגת כל התגובות