בני הזוג לא עמדו בתשלומי המשכנתא, ביהמ"ש התיר לבנק לפנות אותם מביתם

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

בסמוך ליולי 1996 פנו בני הזוג לבנק מזרחי טפחות לקבל משכנתא, כדי לרכוש דירה בנצרת עילית. בבנק נוסחה עבורם טיוטת הסכם על הלוואה בסך 258 אלף שקל.

בעיות עם הבנק?

פנו ל- עורך דין בנקאות

אולם בני הזוג שינו את החלטתם ורכשו דירה אחרת, עבורה נדרשה משכנתא של 244 אלף שקל. לשם כך נטלה פקידת הבנק את מסמכי הטיוטה המקוריים וערכה בהם את השינויים הנדרשים, למעט שינוי הסכום האמור.

באותו מעמד, צורף נספח להסכם ההלוואה שבו הופיע סכום ההלוואה וריבית של 5.15% עבור 72 אלף שקל מההלוואה (ההלוואה חולקה למספר סכומים עם ריביות שונות). בני הזוג והערבים הוחתמו על ההסכם והנספח.

כעבור מספר ימים הגיעו שוב בני הזוג וחתמו מחדש על נספח שני בו שונה הסכום ל-244 אלף, והריבית עלתה ל-6.5%.

שנים עברו, ובני הזוג לא עמדו יותר בתנאי המשכנתא, והבנק בתגובה פעל לממש אותה בהוצאה לפועל.

אולם בני הזוג התנגדו לפעולת הבנק והגישו תביעה לבית משפט השלום בנצרת, בה טענו כי הבנק שינה את שיעור הריבית מבלי שהבינו על מה הם חותמים, וללא הסכמת הערבים.

עוד הם הוסיפו כי מאחר שהם פיגרו בתשלומי ההלוואה הם פנו כבר בדצמבר 2000, באמצעות הבנק, לוועדה הבין משרדית לפריסת הפיגורים וביקשו להקטין את ההחזר החודשי. לטענתם, הבנק עיכב את העברת הבקשה לוועדה, ולכן החלטתה להתיר להם שינויים בפריסת התשלומים התקבלה רק לאחר שנה וחצי. עיכוב זה, לדבריהם, הגדיל להם את החוב מכ-33 אלף שקל ל-200 אלף שקל.

לכן טענו התובעים שבית המשפט צריך למנוע מהבנק לפנות אותם מהדירה.

מהבנק נטען כי בני הזוג היו מודעים לשינוי בריבית, בהתאם לנהלים של הבנק המחייבים אותו להודיע עליהם, מה גם שבני הזוג חתמו על הנספח השני, ולפיכך הם חייבים היו לדעת ששיעור הריבית עלה.

בנוסף טען הבנק כי לא התעכב בהעברת הבקשה לשינויי הפריסה, אלא שבני הזוג הגישו כל פעם בקשה חדשה, וברגע שמוגשת בקשה חדשה הבקשה הקודמת נמחקת.

גישה סלחנית

השופטת נבילה דלה-מוסא דחתה את התביעה. היא הסבירה כי התובעים שחתמו על הנספח השני, ידעו על מה הם חותמים, ולא ניתן לקבל את טענתם כי המסמך אינו מחייב רק משום שהערבים לא חתמו עליו. כמו כן, השופטת קיבלה את גרסת פקידת הבנק כי אחד התנאים לקבלת ההלוואה בפועל הוא ליידע את הלווים כי ישנה עלייה בריבית.

עוד קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו שהבנק התעכב בהעברת בקשתם לפריסת החוב ושבכך גרם להם נזק, ודחתה גם את טענה זו.

לבסוף קבעה השופטת דלה-מוסא כי לתובעים לא מגיע צו מניעה קבוע שימנע מהבנק לממש את המשכנתא, משום שהם לא עמדו בתשלומים כסדרם, ולכן לא ניתן למנוע את פינויים מהדירה. לפיכך, זכותו של הבנק להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל לגביית החוב, במיוחד לאור הגישה הסלחנית שנקט כלפי התובעים במהלך כל השנים שעברו.

התובעים יישאו בהוצאות המשפט של הבנק בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד קלאודיה שלאבנה (מטעם הסיוע המשפטי)
• ב"כ הנתבע: עו"ד שירין אליאס

לפסק הדין לחצו כאן

הכותבת: עו"ד אבקסיס נסים יהושע עוסק בדיני בנקאות

לעורכי דין בתחום דיני בנקאות • אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.