בשנת 2007 התקשרה חברת "בידלקו" בהסכם לבניית שמונה קומות על מבנה קיים ברמת גן תמורת כ-9.5 מיליון שקל.
במהלך העבודות, קרס אחד הקירות של המבנה הישן. כתוצאה, עיריית רמת גן הוציאה צו הפסקה לעבודות, מהטעם שהריסת הקיר נעשתה בניגוד לתנאי היתר הבנייה. במקביל, נקלעה "בידלקו" לקשיים כספיים ונכנסה להליכי הקפאה.
לשאלות על היתרי בנייה:
פנו ל-עו"ד תכנון ובנייה
במרץ 2008 חודשו העבודות על ידי חברה אחרת וכשהדבר נודע ל"בידלקו", שקיבלה עד עתה רק כ-1.7 מיליון שקל – פנתה לבית משפט השלום בתביעה לפיצוי על נזקיה.
החברה האמינה שמזמיני העבודה תכננו מראש להרוס את הקיר שקרס "בטעות", ונהגו בדרך תכסיסנית כדי להשיג את התוצאה. מכאן, טענה החברה שהפסקת העבודות גרמה לה לנזק ואובדן רווחים בסך כולל של כ-2.5 מיליון שקל.
בתגובה, טענו המזמינים שהחברה ומנהלה ידעו טוב מאוד על מורכבות הפרויקט. לדבריהם, החברה כלל לא הייתה מעוניינת לחזור לעבודה, וממילא לא הייתה מסוגלת לכך עקב בעיותיה הכספיות.
בית המשפט הסכים עם טענת המזמינים, לפיה בנסיבות העניין לא היו מחויבים יותר לחברה. עם זאת, הוא קיבל את טענת החברה, לפיה תכניות הבנייה של המזמינים לא ביטאו את מורכבות הפרויקט, והורה להם לשלם לחברה עוד כ-280 אלף שקל עבור העבודה שבוצעה.
בשנת 2014 ערערו הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. החברה עמדה על כך שמגיעים לה עוד כספים עבור העבודות שכבר ביצעה, ובעקבות אובדן רווח עתידי.
לשיטתה, העובדה שסבלה מקשיים כספיים בכלל לא הצדיקה את העברת העבודות לחברה אחרת.
מנגד, טענו המזמינים כי מנהל החברה הוא קבלן ואדריכל מנוסה, המתמחה בקריאה וביצוע של תכניות עבודה מורכבות, וחתימתו על תשריט הבנייה מעידה על כך שידע בדיוק איזה פרויקט קיבל על עצמו. ויותר מזה, לאורך כל תקופת העבודה באתר הוא לא אמר מילה בדבר הקושי שתיאר כעת.
עוד טענו המזמינים שאף המנהל עצמו הבין שהחברה לא תשוב לאתר בעקבות החובות הכספיים הגבוהים לקבלני המשנה, מה שהתבטא גם בהוצאת הציוד מאתר הבנייה.
מנהל החברה השיב כי חתימתו על תשריט הבנייה זויפה.
"ידע היטב ומראש"
למרות הכחשותיו הנמרצות, קבע השופט חגי ברנר שהחתימה על תשריט הבנייה היא של מנהל החברה. השופט הסכים עם טענות הקבלנית וקבע שהמנהל הסכים לבצע את העבודות תמורת תשלום קבוע מראש בידיעה למה הוא נכנס, מה גם שבמשך תקופת העבודות הם לא התלוננו על תכנית הבנייה ולא דרשו תוספת תשלום.
השופט הוסיף והתייחס לחובות העתק של החברה והגיע למסקנה שלנוכח מצבה הכלכלי הקשה היא כלל לא הייתה מסוגלת לחזור ולהמשיך בביצוע העבודה. מכאן, החליט השופט לדחות את דרישות החברה לתשלומים נוספים.
במקביל, קיבל השופט את ערעור מזמיני העבודה, ביטל את פסק הדין הקודם והורה לחברה להחזיר למזמינים את הכספים שקיבלה בהליך הקודם, בתוספת הוצאות משפט של 50,000 שקל.
אב בית הדין וסגן הנשיאה השופט ישעיהו שנלר וסגן הנשיאה השופט ד"ר קובי ורדי הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערת: עו"ד שאדי קנאזע
- ב"כ המשיבים: עו"ד אייל פרידמן
לעורכי דין בתחום מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן
הכותב: עו"ד רומן יוסופוב עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.