כחמש שנים עבדה האישה כעורכת המגזין של המהדורה הצרפתית, עד שנכנסה להריון בשנת 2011. בפברואר 2012 היא ילדה תאומים ויצאה לחופשת לידה בת 26 שבועות בהתאם לחוק.
לשאלות על דיני עבודה:
בעודה שוהה בחופשת לידה, החלה התכתבות בינה לבין עורך דינו של העיתון, שבסופו של דבר הגיעה לידי פגישה בה הובהר לה כי מערכת העיתון הסתדרה היטב בלעדיה, ובמטרה להוזיל עלויות העיתון מעדיף להמשיך ולהעסיק את המחליפה שלה, ששכרה נמוך יותר.
באותה פגישה הוצגו בפניה שתי אפשרויות: להתפטר מיוזמתה בתום חופשת הלידה "בתמורה" לפיצויי פיטורים מלאים ושכר עבור חודשיים, או לחזור לעבודה ל-45 ימים בתפקיד אחר, כשבסיומם תפוטר.
בסופו של יום היא חזרה לעבודה בתור כתבת ולא עורכת, אך סירבה לדרישות העיתון לתת לו הסכמה בכתב לסיום תפקידה. לאחר 35 ימים ופגישה נוספת שהעלתה חרס, נמסרה לה הודעה שלפיה פיטוריה ייכנסו לתוקף בעוד חודש.
האישה הגישה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה לפיצויים נגד העיתון, בה טענה כי פיטוריה נגועים בחוסר תום לב ובאפליה המנוגדת לחוק עבודת נשים.
לשיטתה, הסיבה היחידה לפיטורים הייתה העובדה שיצאה לחופשת לידה.
בנוסף היא טענה שפוטרה ללא שימוע כדין ותוך פגיעה קשה בכבודה כאישה וכעובדת. לטענתה, ההחלטה לפטר אותה נפלה עוד בהיותה בהריון.
העיתון טען שפיטורי התובעת לא היו קשורים להריון. לטענתו, היא פוטרה בשל קשיים כלכליים של העיתון, שנדרש לצמצם עלויות ולשנות את הגדרת התפקיד של התובעת, וכל זאת הובהר לה במהלך שיחה המהווה שימוע.
עוד נטען כי בפגישה עמה, התובעת העלתה דרישות כספיות שונות כגון פנסיה, פיצויים, פדיון חופשה על ידי התובעת במהלך הפגישה. עצם העלאת דרישה זו, מעידה לשיטתו שהתובעת היא שהתפטרה.
התוצאה קובעת
סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים הבהיר כי מדובר בפיטורים ולא בהתפטרות. "כאשר מציבים בפני העובדת עובדה מוגמרת בדבר פיטוריה", כתב השופט, "אין לצפות ממנה כי תבחר את האפשרות להמשיך ולעבוד עד תום התקופה המוגנת בתפקיד נחות יותר ובשכר נמוך יותר, תוך ידיעה כי גורלה נחרץ בכל מקרה לפיטורים".
על פי חוק עבודת נשים, העיתון היה צריך להשיב את העובדת בדיוק לתפקידה הקודם, ולתת לה הזדמנות אמתית להשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה, הבהיר השופט.
בנוסף, לא הוכח שבתפקודה המקצועי של התובעת היו בעיות כלשהן. כמו כן, המשיך השופט, העיתון לא הביא שום ראיה לכך שנקט בתכנית צמצומים, קיצץ בשכר או פיטר עובד כלשהו למעט התובעת.
בהקשר זה הסביר השופט כי העיתון לא פעל באופן אקטיבי להפלות את התובעת בשל היותה אישה או אם לילדים, אלא שיש חשיבות גם לתוצאה – והיא שהתובעת פוטרה בגלל ההריון.
"הנתבעת הפרה הוראת חוק אשר באה להגן על עיקרון השוויון, עקרון שבא להבטיח את זכויותיה של האישה העובדת וליצור מציאות המאפשרת לנשים להשתלב בשוק העבודה למגר את הפגיעה בשוויון בשוק העבודה בישראל", סיכם השופט, וקבע כי העיתון ישלם לתובעת פיצויים בסך כ-84,000 שקל – בהם פיצויים על נזק לא ממוני, וכן פיצוי בגין הפרת חובת השימוע ואי מתן הודעה לעובד.
בנוסף נקבע כי העיתון ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שיר-אל נקדימון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עמרם מליץ
לעורכי דין בתחום דיני עבודה • לפסק הדין לחצו כאן
הכותב: עו"ד שי שוראקי עוסק בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הצגת כל התגובות