אחות שעובדת מזה כ-47 שנים בבית החולים "בני ציון" שבחיפה סובלת ממחלת ורידים בשתי רגליה. בשנת 2014 היא פנתה לביטוח לאומי שיכיר בה כנפגעת עבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, כלומר, בשל ביצוע פעולות חוזרות ונשנות (במקרה שלה עמידה והליכה מרובות) שגרמו או תרמו להיווצרות הדליות.
נפגעתם במסגרת העבודה?
לאחר שהמוסד דחה את התביעה שלה היא תבעה אותו בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. האחות סיפרה כי היא עובדת חמש משמרות בנות שמונה שעות בשבוע, שבמסגרתן היא מבצעת עבודה פיזית הכוללת הליכה, התכופפויות ועמידה ממושכת.
הצדדים הסכימו למנות מומחה בתחום כירורגיית כלי הדם, ואולם, לאחר שהתקבלה חוות דעתו ביקש ביטוח לאומי לפסול אותה, שכן המומחה אישר שישנו קשר סיבתי בין החמרת מצב הוורידים ברגליה של התובעת לבין העבודה. לפי המומחה, הדליות ברגלי התובעת הופיעו כנראה במהלך ההיריונות, אולם הן החמירו בהשפעת סביבת העבודה שלה.
התובעת כמובן ביקשה לאמץ את הממצאים של המומחה. לעומתה, טען ביטוח לאומי כי אי אפשר להבין מחוות הדעת שבאמת יש קשר סיבתי בשיעור של למעלה מ-50% בין המחלה לעבודה, כפי שדורש החוק.
לטעמו, אפשר להבין מחוות הדעת כי בהיותה אחות מעשית, שאינה עומדת שעות רבות בצורה סטטית כמו אחות חדר ניתוח למשל, התובעת לא עונה על הקריטריונים להיווצרות או החמרה של דליות.
הקשר הסיבתי ברור
ואולם, השופט אסף הראל החליט לקבל את התביעה וסבר שהתובעת הצליחה להראות כי הליקוי ברגליה קשור לעבודתה. לעמדתו, קריאת חוות הדעת כמכלול מעידה על כך שהמומחה רואה בצורה ברורה שישנו קשר סיבתי בין המחלה לעבודה של התובעת כאחות מעשית.
השופט הפנה לעמדת המומחה, שלפיה מן הראוי להכיר בתרומת תנאי העבודה להחמרת הליקוי בשיעור של לפחות 20%, מה שמעיד על כך שהכיר מפורשות ובאופן חד-משמעי בכך שיש קשר סיבתי משמעותי בין הליקוי לתנאי העבודה.
השופט הסכים עם טענת המוסד שהתובעת לא עמדה במהלך כל המשמרת, אולם אין בכך כדי לשלול את המסקנה שתנאי העבודה לא השפיעו על החמרת הליקוי.
"יש להזכיר כי על פי התשתית העובדתית המוסכמת, עבודתה של התובעת היתה כרוכה גם בעמידה ממושכת... הנה כי כן, העובדה שבעבודתה היתה התובעת יכולה גם ללכת, לא שוללת קיומו קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי, אלא נפקותה הוא לענין מידת ההשפעה", כתב השופט הראל בפסק הדין.
מכאן ניגש השופט לבדוק אם אכן מדובר במיקרוטראומה וגם הפעם השיב על כך בחיוב, בהתאם לחוות דעתו של המומחה שהסביר "כי במהלך העמידה מתרחבים הוורידים כל פעם קצת יותר, תוך הוספת פגיעה נוספת קלה כל פעם בתפקוד המסתמים. המקרים החוזרים ונשנים מביאים במצטבר להחמרה במצב הדליות".
בניגוד לטענת ביטוח לאומי, סבר השופט שעמדת המומחה הייתה עקבית ונהירה ואין כל סיבה שלא לאמץ את מסכנותיו. "על כן, משמדובר בתנאי עבודה המערבים עמידה ממושכת שכלל אינה סטטית, הוכיחה התובעת כי מתקיימים בה כל התנאים להכרה בליקוי הדליות בשתי רגליה, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה", סיכם השופט את פסק הדין.
התביעה התקבלה אם כך, וביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט של 3,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ו' היבי
- ב"כ הנתבע: לא צוין
לעורכי דין בתחום תאונות עבודה • לפסק הדין לחצו כאן
הכותב: עו"ד איתן זבולון עוסק בתאונות עבודה ובייצוג מול ביטוח לאומי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.