בית משפט השלום קבע שנהג האוטובוס יפצה את נהג המונית, לאחר שקיבל את גרסת התובע ודחה את גרסת הנתבע שנראתה בלתי הגיונית.
לייעוץ בזנקי גוף:
נהג המונית, שהגיש תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בתל-אביב, סיפר כי האוטובוס פגע בו, אך במקום לעצור בצד פשוט המשיך לנסוע. לאחר שהצליח להגיע לרמזור ועצר ליד האוטובוס, הוא ירד מרכבו והלך לדבר עם הנתבע.
בשלב זה, לדברי התובע, בלי כל אזהרה מוקדמת, הנתבע שלף אקדח גז, כיוון אותו אליו ופגע בו קשות. הוא התמוטט בכביש ונלקח לטיפול רפואי, ולטענתו סובל מבעיות עד היום. התובע הוסיף שלא הייתה לו שום כוונה להכות את הנתבע, אלא כל רצונו היה להחליף פרטים.
הנתבע סיפר סיפור אחר, וטען שהוא זה שהותקף ראשון. לטענתו, התובע לא השלים עם העובדה שהנתבע עקף אותו, והחל להפריע לו בכוונה על ידי בלימות פתע ועצירות חירום. התנהגות זו, טען הנתבע, סיכנה את חייו ואת חייהם של נוסעי האוטובוס.
לדבריו, כשהגיעו בשלב מסוים לרמזור, התובע יצא מרכבו, ניגש חלון האוטובוס ופשוט החל להכות אותו באגרופים ולירוק עליו. משכך, טען הנתבע, הוא ריסס את התובע בגז פלפל מתוך הגנה עצמית, על מנת להרחיק אותו ממנו.
בנוסף, הנתבע טען שגם אם ייקבע כי הוא שתקף את התובע, הרי שהתובע הוא שאשם באירוע בשל התנהגותו המתגרה.
גרסה לא הגיונית
השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין קיבל את גרסת התובע. השופט לא השתכנע שמבחינה פיזית, לאור גילו ומבנה גופו, התובע בכלל יכול היה להגיע לחלון האוטובוס ולהכות את הנתבע. בהקשר זה השופט העיר כי העובדה שההגנה צירפה תמונות של אוטובוס נמוך, שאינו קשור לאירוע – "מעלה תהיות".
בנוסף, השופט הסביר כי התובע פונה לטיפול רפואי, כך שלא יכול היה להביא עדים לאירוע. לעומת זאת, הנתבע – כנהג אוטובוס ותיק – יכול היה בקלות לבקש פרטים מאחד הנוסעים על מנת שיעיד כי התובע היכה אותו באגרופים. משבחר שלא לעשות זאת, הדבר מחליש את גרסתו.
חקירת התובע בבית המשפט התאפיינה בהטלת האשמות חסרות בסיס, הוסיף השופט. כך למשל, ההגנה הטיחה בתובע האשמות מריבות עם נהגים אחרים בתחנת המוניות שלו, ואלימות כלפי אשתו לשעבר. "ניסיונות אלו רק חיזקו את אמינותו של התובע והוכיחו שההגנה מבינה שגרסת הנתבע אינה הגיונית", העיר השופט.
עם זאת, השופט החליט לייחס לתובע כ-40% מן האחריות לאירוע. לטעמו, בנסיעה ברחוב מרכזי וסואן, התובע היה צריך לרשום את מספר הרכב ולהתלונן בדרכים המקובלות, ולא לרדוף אחרי הנתבע בכדי "להחליף פרטים", ובכך הסלים את המצב.
בסיכומו של דבר, השופט קבע שהתובע זכאי לפיצוי על הפסדי השתכרות ועבור הכאב והסבל שנגרמו לו, ואמד את נזקיו ב-30,000 שקל, כך שבניכוי אשמתו של התובע, נותר פיצוי של 18,000 שקל. עוד נקבע כי הנתבע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4%.
תקריות בין נהגי מוניות לנהגי אוטובוסים, החולקים ביניהם את אותו "שטח מחיה", מתרחשות במחוזותינו לא פעם ולא פעמיים. "ראוי כי בעיות אלו יבואו על פתרונן בדרכי נועם, סבורני כי יש לחזור ולהוקיע מתוכנו התנהגויות שכאלה. אלימות ככלל, אינה תחליף להסדרת מחלוקות בדרכים חוקיות", חתם השופט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורך דין נזיקין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין גיל שאשא עוסק בדיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.