המבוטח, היום בן 67, קיבל במשך עשר שנים גמלת הבטחת הכנסה כ"יחיד ללא הכנסות".
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין ביטוח לאומי
באפריל 2012 הוא קיבל מביטוח לאומי הודעה שזכאותו לגמלה הופסקה בפברואר, משום שלא עדכן את המוסד בדבר שינוי כתובתו, העלים מידע בנוגע לכך שהוא מתגורר עם חברתו, ולא מסר מידע על הכנסותיו.
מופתע מההחלטה, הגיש המבוטח תביעה לביה"ד האזורי בבאר שבע. בתביעתו הוא הסביר שבת זוגו ישנה אצלו מדי פעם, שכל הכנסתו היא מאיסוף בקבוקים ב-15 שקל ליום, ושלא עדכן את הכתובת משום שלא הייתה לו כתובת קבועה. המבוטח הסביר שהוא זקוק לגמלה, עד כדי כך שהוא מקבל שאריות אוכל מבית הכנסת.
ביטוח לאומי הסביר שחברתו סיפרה לחוקר מטעמו כי היא ישנה אצל התובע מספר ימים בשבוע. היא גם סיפרה שהוא מארגן משחקי קלפים במהלכם הוא מוכר משקאות חריפים, ומשלם לה כשהיא מגישה אותם.
ביה"ד קבע כי שלילת הגמלה הייתה ראויה. קודם כל, כיוון שלא דיווח על השינוי בכתובת, ומעבר לכך, מאחר שלא הצהיר על ההכנסות ממשחקי הקלפים ונראה שהוא מנהל עם חברתו משק בית משותף, ואינו "יחיד ללא הכנסות".
בספטמבר 2013 המבוטח ערער על הקביעה לביה"ד הארצי לעבודה. הוא טען שעדות חברתו ניתנה תחת לחץ מצד חוקר המוסד, ואין לקבל אותה. הוא גם טען שלא הוכח שיש לו הכנסה כלשהי, או שהוא וחברתו ידועים בציבור. לטענתו, לחברתו יש חבר נוסף ומלבד כמה פרטי לבוש, אין שום פריטים שלה בדירה.
המבוטח גם טען שבעת החקירה הוא נאלץ לעזוב דירת עמיגור ועבר לגור בחנות, כך שלא היה לו מקום מגורים קבוע.
המוסד טען מנגד, שהגמלה נשללה כדין, ושהמבוטח צריך להודות לו על ההתחשבות, כיוון שיכול היה לשלול אותה חמש שנים קודם.
רשת המגן האחרונה
השופטים (אב"ד) לאה גליקסמן, אילן איטח וסיגל דוידוב-מוטולה דחו את הערעור, וקיבלו את העדות של החברה.
הם קבעו שהמערער הסתיר את הכנסתו ממשחקי הקלפים, וזו סיבה מספקת לשלול לו את הגמלה.
הצדקה נוספת לשלילת הגמלה היא העובדה שמערער נמנע מלדווח על השינוי בכתובתו, ואף מסר מידע לא נכון לגבי הכתובת לחוקרים.
יחד עם זאת, לשופטים הייתה ביקורת על קביעת ביה"ד האזורי, שנותנת לגיטימציה לשלול גמלה באופן אוטומטי רק בשל אי דיווח על שינוי כתובת, גם אם לשינוי הכתובת אין השפעה אמיתית על זכאות המבוטח לגמלה. הגמלה, הסבירו השופטים, היא רשת המגן האחרונה של המבוטח לקיום מינימאלי, והחלטה כזו עלולה להיחשב כאמצעי לא מידתי משום שהמבוטח תלוי בה.
בנוסף, השופטים דחו את הקביעה שהמערער וחברתו הם ידועים בציבור. נקבע שהחברה ישנה בדירה רק בחלק מהשבוע, ומנהלת מערכת יחסים נוספת. עולה שהקשר בין השניים מספק עבורם צורך אישי של נוחות וכדאיות ולא מדובר בניהול משק בית משותף.
כאמור, הערעור נדחה. לא נפסקו הוצאות.
חשוב להבין שמקבלי הגמלה הם לרוב אנשים קשיי יום, שהגמלה היא הכנסתם היחידה, ובשל יוקר המחייה הם נאלצים להחליף דירות חדשות לבקרים, אך לא מודעים לחובתם לעדכן כתובת. כך, ומאחר שהחוק נותן לפקיד את היכולת לשלול להם את הקצבה, מתאפשר מצב בעייתי של "אצבע קלה על ההדק".
- ב"כ המערער: עו"ד רחמים עזריה
- ב"כ המשיב: עו"ד אלי בלום
לעורך דין ביטוח לאומי • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורכת דין רונית כהן עוסקת בביטוח לאומי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.