גן דתי הפריע לשכנים, ביהמ"ש צמצם את שעות הפעילות

(צילום: שאטרסטוק)

בני זוג רכשו ב-1995 דירה ברחוב חורב בחיפה. במשך כ-15 שנה הם גרו בארצות הברית, וכשחזרו להתגורר בדירתם, הם הבחינו שבית הכנסת השכן השייך לעמותה "קהילת מוריה", מנהל חיי קהילה רועשים, המטרידים את מנוחתם. משכך, הם הגישו במאי 2011 תביעה לבית משפט השלום בחיפה.

לייעוץ בתחום

פנו ל- עורך דין מקרקעין

בני הזוג טענו שהקהילה בנתה תוספת בלתי חוקית על גג בית הכנסת, והפעילה בו גן ילדים, המפריע לאורח חייהם, ופוגע בפרטיותם, מאחר שהגן משקיף על הדירה עצמה. לטענתם מיקום הגן גם גורם לחסימת נתיב הנסיעה באזור מדי יום, ושעובדי הגן וההורים תופסים את מספר החניות, המועט גם כך, באזור.

מעבר לכך, טענו בני הזוג, כי ייעוד הקרקע של בית הכנסת הוא למגורים ולא לגן, וביקשו מבית המשפט לאסור על הקהילה להפעיל את הגן, לתת צו להריסת המבנה שעל הגג, ולפצות אותם על המטרד בסך מאה אלף שקל.

הקהילה מנגד טענה כי המבנה שעל גג הבניין אינו תוספת בלתי חוקית, ושימש את הגן הרבה לפני שהתובעים רכשו את דירתם. מעבר לכך, התובעים "שכחו" לספר כי באותו הבניין פועלים גנים עירוניים נוספים, והאזור כולו מלא בפעילות מסחרית שוקקת, כך שטענתם לעומס ורעש מהגן בטלה בשישים.

גם טענות התובעים בנגוע להשקפה לדירתם היא קטנונית, מאחר שהם גרים בשכונת מגורים בתוך עיר, ולא יכולים לצפות לפרטיות של בית בודד בכפר.

הטבע האורבני

השופט אחסאן כנעאן דחה את רוב התביעה.

הוא הסביר כי טענת התובעים כי הגן הוא זה שתרם באופן משמעותי למצוקת החניה או לעומס התנועה היא הצגה מסולפת של העובדות. זאת לאחר שהם לא הביאו הוכחות, ושהשופט בעצמו בדק ומצא כי האזור עמוס גם בשעות שלא קשורות להגעת הילדים לגן.

מעבר לכך, ציין השופט, התובעים לא טרחו לציין כי ישנם גנים נוספים באותו אזור שהם עצמם שלחו את ילדיהם אליהם, אך כלפיהם לא היו להם טענות. ויתרה מכך התובעת הודתה כי מצוקת החניה נבעה מברים ומסעדות שנפתחו באזור.

גם את הטענה לפגיעה בפרטיות, דחה השופט, והסביר כי הטבע האורבני המתקיים בערים, מביא להפחתת הציפייה לפרטיות מוחלטת, כך שלא ניתן למנוע מאנשי הקהילה לעמוד על גג המבנה כי הוא פוגע בפרטיות.

עם זאת, השופט הסכים שקיום הפעילות בחלקו הפתוח של הגג או בחצר הגובלת עם גינת התובעים, יכול לגרום למטרדי רעש, ואי נוחות, כטענת התובעים. משכך, וכדי לאזן בין זכויות הצדדים, קבע השופט שפעילות הגן על הגג לא תימנע באופן מוחלט, אלא תוגבל לימים ראשון עד שישי מ-10:00 עד 11:30.

כן נפסק כי הנתבעים יפצו את התובעים על התקופה בה הגן פעל בגג במשך 17 החודשים האחרונים, בסך 20 אלף שקל.

לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד דוד בלוק
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ר.אביב

לעורך דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין אפרים ארנון עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.