במסגרת פרויקט שנבנה בחדרה, קיבלה בעלת חלק מהזכויות בקרקע מספר דירות מגורים, ומכרה אחת מהן לזוג, שלימים תבע אותה בשל איחור במסירה.
קיבלתם דירה באיחור?
פנו לעורך דין מקרקעין
לפי הסכם המכר הזוג היה אמור לקבל את הדירה באוקטובר 2014 – "כשהיא ניתנת לחיבור לרשתות החשמל והמים וראויה למגורים".
שלושה חודשים לפני המועד האמור, נענתה המוכרת לבקשת הרוכשים לאחסן את חפציהם בדירה, ובד בבד החתימה אותם על מסמך לפיו לא מדובר במסירת החזקה בדירה. כמו כן, הופקד לטובתה שיק בנקאי בסך 300 אלף שקל בנאמנות, עד ליום המסירה.
בינתיים, כניסתם של הרוכשים לדירה התעכבה, ולבסוף, הם קיבלו אישור מהרשויות להיכנס לדירה (טופס 4) רק בינואר 2015 – כשלושה חודשים לאחר המועד המוסכם.
כעבור כמה חודשים, פנו הרוכשים לבית משפט השלום בחדרה, ותבעו לקבל מהמוכרת פיצוי מוסכם בסך 100 אלף שקל בעקבות העיכוב, בנוסף ל-4,000 שקל עבור כל חודש איחור.
המוכרת ביקשה לדחות את התביעה, וטענה כי למעשה, הדירה נמסרה לרוכשים כבר ביום בו אישרה להם לאחסן את החפצים. לשיטתה, גם אם לא מדובר על מסירת הדירה ב"אופן מושלם", מדובר על "מסירה חלקית", כך שאם הם כבר זכאים לפיצוי כלשהו, הם יכולים להסתפק ב-4,000 שקל על כל התקופה.
קבלן הבניין, שזומן על-ידה לעדות, סיפר שהדירה הייתה מוכנה כבר ביום בו קיבלו הרוכשים את האישור לאחסון חפציהם, והסביר שאישור האכלוס התעכב, בין היתר, בעקבות מבצע "צוק איתן".
עם זאת, במהלך הדיון התגלה שהעיכוב נבע דווקא מחריגות בנייה שביצע הקבלן, שמצדו, נכנס להתגורר בדירת הפנטהאוז, שדאג לחבר למים וחשמל ללא אישור.
"הפרה בוטה"
השופטת הדסה אסיף ביקרה את התנהלותו הלקויה של הקבלן, שלדבריה הפגין זלזול בחוק, ודחתה את גרסתו לפיה הדירה הייתה מוכנה לכניסת הרוכשים לפני המועד המוסכם.
בכל מקרה, הבהירה השופטת כי גם אם הייתה מקבלת את גרסתו, הרי שללא אישור מגורם מוסמך, לא ניתן לזקוף לחובת הרוכשים את אי כניסתם לדירה.
מכאן, הדגישה השופטת את העובדה שהצדדים חתמו על מסמך בו צוין במפורש שאחסון החפצים לא נחשב למסירת הדירה, מה גם שאותם 300 אלף שקל שהופקדו הוחזקו בנאמנות, ולא הועברו ישירות למוכרת.
"ההפרה במקרה שבפני בוטה, גם בשים לב לאיחור הניכר במסירה. אין מדובר באיחור של מספר ימים, אלא באיחור של מספר חודשים", כתבה השופטת בפסק הדין.
טענת הרוכשים לפיה סכום הפיצוי בסך 4,000 שקל נועד עבור כל חודש איחור התקבלה אף היא, כאשר השופטת הסבירה כי "אין כל היגיון" בטענת המוכרת לפיה הוסכם שבמקרה של איחור, היא תשלם לרוכשים תשלום חד-פעמי ללא קשר למשך האיחור.
עם זאת, מכיוון שהמוכרת בכל זאת הלכה לקראת הרוכשים כשאפשרה להם לאחסן את חפציהם עוד מועד המסירה, השופטת הפחיתה את הפיצוי המוסכם בחצי.
בהתאם, השופטת חייבה את המוכרת לשלם לרוכשים 64,666 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,348 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שבי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אריאלי
לעורך דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין אמיר שטיינהרץ עוסק בדיני מקרקעין.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.