רשות מקרקעי ישראל ניסתה לסלק "פולשים" ונדחתה

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

החלקה, שבשכונת נחליאל בחדרה, שייכת לקק"ל ומנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ב-1925, הופנתה משפחת עולים מתימן לשכונה והתיישבה בה. עם קבלת החזקה בחלקה, הקימו הורי המשפחה צריף, ובמהלך השנים הם קיבלו היתרים שונים להרחבת הבנייה.

לייעוץ בתחום

פנו ל-עורך דין מקרקעין

ב-1986 אב המשפחה נפטר, ובין 1990 ל-1998 פעל הבן בשמו ובשם אמו ואחותו, במטרה להסדיר את הזכויות בחלקה, שעד אז לא הוסדרו, ולרשום את זכויות החכירה על שמם ברמ"י.

בנובמבר 1995 שלח רמ"י דרישה לתשלום דמי חכירה מהוונים (תשלום חד פעמי מראש) בסך של כ- 51 אלף שקל בצירוף מע"מ.

בשנת 2002, ולאחר שבני המשפחה לא שילמו את הכספים, הגישה רמ"י תביעת סילוק לבית משפט השלום בחיפה. לטענתה, הורי המשפחה פלשו לחלקה ללא ידיעתה, הסכמתה או רשותה, והקימו עליה מבנים מבלי לשלם בעד השימוש בחלקה. לפיכך היא עתרה לסלק אותם מהחלקה, להורות על הריסת של המבנים, ולחייב את בני המשפחה בדמי שימוש ראויים. רמ"י הדגישה כי ללא חוזה חכירה, אין לנתבעים זכויות כלשהן בחלקה.

המשפחה תמהה על התביעה, וטענה שעד כה רמ"י מעולם לא טענה נגד זכותה להחזיק בחלקה. עם עליית ההורים ארצה הם התיישבו בחדרה וקיבלו מהקרן הקיימת את החלקה עליה הקימו צריף בידיעתה ובאישורה. עם קבלת החלקה הם גם שילמו עליה 80% משוויה, וכך רכשו את הזכויות. לפיכך, טענו, הם מחזיקים בחלקה ומשתמשים בה בזכות וזכאים להמשיך להחזיק בה ללא תשלום נוסף או לכל היותר בתשלום דמי החכירה בלבד.

היתרי הבנייה אושרו

השופטת אריקה פריאל דחתה את התביעה, והסבירה כי הנתבעים עמדו בנטל להוכיח כי לא פלשו לחלקה אלא מחזיקים בה מכוח זכויות הוריהם המנוחים (אמם נפטרה במהלך הדיונים בתיק).

מעיון במסמכים עולה, כי בשום שלב, ובייחוד לא בעשור בו הנתבעים היו במגעים להסדיר את הזכויות בחלקה, רמ"י לא הסתייגה מעצם זכאותם על הקרקע. ההשגות היחידות שעלו נגעו להיקף הבנייה או למספר יחידות הדיור שהוקמו על החלקה, אך לא על עצם זכות הנתבעים להירשם בתור חוכרים, הדגישה השופטת. יתרה מכך, רמ"י העניקה לנתבעים היתרי בנייה, המביעים את הסכמתה לכך שפעולותיהם נעשו באורח חוקי.

משכך, השופטת פריאל קבעה כי אין לסלק את הנתבעים או לשלם דמי שימוש. עם זאת, היא הסבירה כי מאחר שהנתבעים לא הוכיחו שהוריהם שילמו לקרן הקיימת או לכל גוף אחר ממוסדות המדינה תשלום עבור החזקה והשימוש בחלקה, עליהם להשלים את העסקה בתשלום דמי החכירה לרמ"י. לאחר שישולמו, רמ"י תחתום עמם על החוזה והעסקה תירשם בטאבו.

משכך נפסק כי הנתבעים חייבים לרמ"י 51,665 שקל בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה. עם זאת, ומאחר שעיקר התביעה נדחה, פסקה השופטת שהוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים יקוזזו מדמי החכירה.

• ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

לעורך דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין צבי טהורי עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.