המחוזי החליט לזכות ממרמה: "מדובר לכל היותר בחוסר תום לב"

((צילום: שאטרסטוק))

הנאשם נקלע לחובות בהוצאה לפועל לאחר שלא עמד בתשלומי הלוואת המשכנתא על דירתו שבאילת. בעקבות זאת פתח בנק דיסקונט בהליכי מימוש בהוצאה לפועל, ובינואר 2007 מינתה רשמת ההוצל"פ באילת את עורך הדין של הבנק ככונס הנכסים על מנת שידאג למכירת הדירה.

למרות הידיעה שהדירה תימכר בקרוב ולמעשה ברמה הכלכלית היא שייכת לבנק, החייב השכיר אותה לתקופה של שנה ולטענת המדינה גם קיבל עבורה דמי שכירות של כ-29 אלף שקל. לאחר שהתנהלות זו התגלתה המדינה הגישה נגדו כתב אישום על קבלת דבר במרמה.

החייב טען כי כשהחתים את השוכרים הוא כלל לא ידע על צו הכינוס, שלטענתו לא הומצא לו כך שלא הייתה לו מודעות לכך שביצע מעשה אסור. ומעבר לכך, בצו עצמו לא הייתה הוראה האוסרת עליו להחזיק בנכס ומשכך, לא התגבשו הרכיבים לקיומה של עבירת המרמה.

בית משפט השלום לא קיבל את טענת ההגנה הזו ובדצמבר 2014 הרשיע את החייב, לאחר שקבע שגם אם לא קיבל לידיו את צו הכינוס הוא ידע עליו. נקבע, כי במעשיו הסתיר החייב מידע מהשוכרים ורימה אותם, ונגזר עליו עונש הכולל חמישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס של 500 שקל ופיצוי של 20,000 שקל לשוכרים שנאלצו לפנות את הדירה.

ביוני 2015 החייב ערער על הרשעתו ועונשו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הוא טען כי המדינה לא הוכיחה שצו הכינוס הומצא לו לפני החתימה על חוזה השכירות, וזו עובדה משמעותית וחשובה מאוד, כיוון שההמצאה מעידה על תקפות הצו. מעבר לכך, לטענתו, תוכן הצו לא כלל איסור המונע מבעדו להשכיר את הדירה.

פיצוי אזרחי

הנשיא יוסף אלון (אב"ד) והשופטים יורם צלקובניק ויעל רז לוי קיבלו את הערעור וזיכו את החייב.

השופטים הסבירו שמינוי כונס הנכסים בהליכי ההוצאה לפועל אינו מבטל אוטומטית את זכויותיו הקנייניות של החייב. ראש ההוצאה לפועל הוא שמחליט אם לשלול את זכויות החייב בדירתו, ורק אם הורה כך במפורש לכונס – אסור לו להמשיך להשתמש בקניינו.

במקרה הזה צו הכינוס לא כלל הגבלה לגבי ההחזקה בדירה ולכן כעקרון, החייב לא ביצע מעשה אסור. אמנם, חייב שיודע שהתמנה לדירתו כונס נכסים, ובוחר להשכיר אותה בכל זאת מבלי לעדכן את השוכרים פועל בחוסר תום לב, אך הוא לא מבצע עבירה פלילית של מרמה.

בניגוד לעמדת בית משפט השלום השופטים גם סברו שיש רלוונטיות לעובדה שהמדינה לא הוכיחה שצו הכינוס הומצא למערער. ידיעת החייב רק על עצם קיומו של הצו ללא קבלתו בפועל, קבעו השופטים, אינה מעידה על ידיעתו בדבר היקף סמכויותיו של הכונס ואת מידת הצמצום של זכויותיו בנכס.

לבסוף, למרות קבלת הביקורת שהטיח בית משפט השלום במערער, שלא יידע את השוכרים שעלולים לפנות אותם מהדירה, קבעו השופטים שלא הוכחה מרמה – במובן הפלילי של המילה - במעשיו, והחליטו לזכות אותו זיכוי מלא.

עם זאת הם ציינו, כי ייתכן שאם השוכרים יגישו נגד המערער תביעה אזרחית הם יקבלו פיצוי הולם.

• ב"כ המערער: עו"ד גיא נגר
• ב"כ המשיבה: עו"ד מירי וינשטיין

לעורך דין הוצאה לפועל • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותבת: עורך דין יניב גיל עוסק בהוצאה לפועל ובפשיטות רגל

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

* הכותב לא ייצג בתיק

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.