באוגוסט 2007, בהמשך למכרז שפרסמה החברה הכלכלית לפיתוח עפולה (הפועלת מטעם העירייה), היא חתמה על הסכם המתיר שימוש בשטח מסוים בעפולה להצבת שלט פרסום אלקטרוני. ההסכם נחתם מול חברה בשם "אקלים סרטי וערוצי מדיה" (שאינה הנתבעת) אך צוין בו מספר חברה אחרת לשיווק משקאות קלים וחריפים בטבריה.
חתמתם על הסכם והוא לא קוים?
לאחר שלטענת החברה הכלכלית השטח לא פונה לאחר תום תקופת ההסכם, היא תבעה את הפיצוי המוסכם בהסכם – כ-75,000 שקל. בנוסף היא טענה כי השוכרת לא שילמה את מלוא דמי השכירות עבור השלט, וחייבת לה 52,000 שקל. אלא שאת התביעה היא הגישה נגד חברת שיווק המשקאות ולא נגד "אקלים".
התובעת הסבירה כי מי שחתם על ההסכם הוא בנם של בעלי הנתבעת הוא גם היזם והמייסד של חברת אקלים. מכיוון שאקלים לא היתה קיימת בעת הליכי המכרז והתאגדה לאחר שהמכרז הסתיים וההסכם נחתם, מי שחבה בכל החובות בהסכם היא הנתבעת, שאף שילמה את דמי השכירות החודשיים.
הנתבעת טענה כי מי שהתקשרה בהסכם היא חברת אקלים והגשת התביעה נגדה נובעת מרצונה של התובעת להיפרע מ"כיס עמוק". לדבריה, מספר החברה שלה צוין בהסכם ללא אישור או סמכות. בנם של הבעלים שחתם על ההסכם ציין את מספר החברה של הנתבעת רק כי באותו מועד חברת אקלים עדיין לא נוסדה. נציגי התובעת הם שהנחו את הבן לרשום מספר חברה אחרת בינתיים.
לטענת הנתבעת, לאחר חתימת ההסכם נרשמה אקלים כחברה, קיבלה מספר משלה, ומאותו מועד זה המספר שהופיע על כל מסמכי ההתקשרות בינה לבין התובעת. הנתבעת הבהירה כי היא לא היתה צד למכרז, לא הגישה הצעה ולא חתמה על ההסכם.
לא הוכיחה יריבות
השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד מבית משפט השלום בעפולה קבעה כי התובעת לא הוכיחה יריבות חוזית בינה לבין הנתבעת. השופטת קבעה כי הבן היה מוסמך לחתום בשם אקלים על המכרז וההסכם, למרות שבאותו מועד החברה טרם התאגדה.
השופטת הוסיפה כי ממסמכי המכרז עולה כי מי שהשתתף וזכה במכרז הוא הבן כיזם מטעם אקלים שהיתה אז חברה בהקמה. השופטת קיבלה את טענת הבן לפיה נציגי התובעת הנחו אותו לרשום בינתיים מספר חברה אחרת וקבעה כי אין זה משנה את העובדה שבפועל מי שהתקשר בחוזה הוא הבן כיזם ואקלים באה בנעליו לאחר שהתאגדה.
גם הודעת הזכייה במכרז היא על שם אקלים ולא על שם הנתבעת, הוסיפה השופטת, ושמה של הנתבעת כלל לא מופיע בהסכם. השופטת ציינה כי הרושם שנוצר הוא שהתובעת ניסתה לבסס קשר חוזי עם הנתבעת בשל העובדה שחברת אקלים חדלת פירעון.
לדברי השופטת, מחומר הראיות עולה שמי שהתנהלה מול התובעת לאחר חתימת ההסכם היא חברת אקלים, כולל לעניין אישור הביטוחים, מסירת השיקים, ההתכתבויות ועוד. אף דרישות החוב נשוא התביעה הופנו לאקלים ולא לנתבעת, כתבה השופטת. אמנם הנתבעת שילמה חלק מדמי השכירות אולם מדובר בהמחאות בודדות וכחלק מסיוע כספי שביקש האב לתת לבנו בתחילת דרכו העסקית.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 8,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
לעורכי דין חוזים • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורכת דין יעל הדר זימן עוסקת במשפט מסחרי, דיני חוזים ומקרקעין.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותבת לא ייצגה בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.