חברת "פארק ינאי", העוסקת בהשכרת נדל"ן, קיבלה שירותי ייעוץ פיננסיים מרואה החשבון החל משנת 1999.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין מיסים
באפריל 2006 נחתם ביניהם "הסכם אופציה" שקבע כי לרואה החשבון אפשרות לרכוש מהחברה משרדים במתחם שבבעלותה בפתח תקווה במחיר של 600 דולר למ"ר. בתמורה לאופציה שילם המערער 6,000 דולר.
ואולם, מספר חודשים לאחר מכן חתמה החברה על הסכם שסותר את הסכם האופציה מול רואה החשבון – היא השכירה את מתחם המשרדים ל"שטראוס" ונתנה לה אופציה לרכוש אותו. בעקבות משא ומתן עם החברה, הסכים רואה החשבון לוותר על האופציה בתמורה לפיצוי, ובהתאם, בדצמבר 2007 ינאי שילמה לו כ-4.6 מיליון שקל.
רואה החשבון דיווח לפקיד השומה על הסכום כ"רווח הון" (רווח שנוצר שלא כתוצאה מעבודה בפועל אלא ממימוש נכס פיננסי) וביקש לחייב אותו בשיעור מס מופחת, אך פקיד השומה קבע כי מדובר ב"הכנסה מעסק" וחייב אותו בשיעור המס המוגדל.
על החלטה זו הגיש רואה החשבון ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לדבריו, הפיצוי ניתן לו בעקבות העסקה בין ינאי לשטראוס, אך הוא לא נתן שום שירות לינאי בקשר לעסקה זו ולכן לא מדובר בהכנסה מעסק אלא בהכנסה "הונית" חד פעמית.
מנגד טען פקיד השומה כי ינאי והמערער היו בקשרים מקצועיים שוטפים והסכום ששילם לה עבור האופציה היה מזערי, מה שמוכיח כי הפיצוי ניתן כתמורה עבור שירותיו. לפיכך, הפיצוי הוא הכנסה "מעסק או משלח יד".
"כלל מילוי הפרצה"
השופט יונה אטדגי הבהיר כי הבחנה בין הכנסה מעסק להכנסה הונית אינה פשוטה כלל. השופט הדגיש כי אמנם הפסיקה קבעה מספר מבחנים בנושא אך בכל מקרה "יש להשקיף על העסקה בשלמותה".
לדבריו, הסכום התקבל על ידי המערער כפיצוי בשל הוויתור שלו על האופציה. על פי "כלל מילוי הפרצה" שנקבע בפסיקה, על מנת לבחון את סיווג הסכום לעניין המס יש להתחקות אחר אופי ה"נכס" המקורי שאבד, ושבגינו שולמו הפיצויים.
במקרה זה קבע השופט כי האופציה ניתנה למערער בתמורה לשירותים מקצועיים שנתן לחברה. לדבריו, הסכום ששילם היה "מזערי עד אפסי" ולא עמד ביחס סביר לשוויה האמיתי של האופציה.
גם המחיר שנקבע בין הצדדים אם תמומש האופציה – 600 דולר למ"ר – היה נמוך בהרבה מהשווי האמיתי של הקרקע, קבע השופט וכתב כי שטראוס רכשה מאוחר יותר את המתחם לפי שווי יותר מכפול – 1,500 דולר למ"ר.
בנסיבות אלה קבע השופט כי "המסקנה הסבירה היחידה" היא שחברת ינאי "שילמה" למערער עבור מתן שירותיו באמצעות הענקת האופציה ולאחר מכן באמצעות הפיצוי, קבע השופט.
השופט סיכם כי האופציה ניתנה למערער כחלק מהתמורה שנתנה לו החברה עבור שירותי הייעוץ שהעניק לה, ולכן גם הפיצוי שקיבל ניתן לו בקשר לאותם יחסי עבודה.
לפיכך דחה שופט את הערעור וקיבל את גרסת פקיד השומה כי יש למסות את הפיצוי כ"הכנסה מעסק".
על המערער הוטלו הוצאות של 25,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד זיו שרון, עו"ד עמית גליק
- ב"כ המשיב: עו"ד מיכל ריצ'ולסקי - פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
עורכי דין דיני מסים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין ונוטריון סמי דרורי עוסק בדיני מיסים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.