הצדדים חתמו על הסכם גירושין ב-2008. במסגרת ההסכם הבעל העביר לאישה את חלקו בדירת המגורים המשותפת, וכן התחייב לשלם מזונות חודשיים בסך 4,500 שקל לשלושת ילדיהם – כיום בני 9, 11 ו-13.
במשך החודשים הראשנים הוא שילם את מלוא הסכום, אולם לאחר זמן מה, טען שאינו יכול לשלם.
האם פתחה תיק בהוצאה לפועל על מנת לגבות את המזונות. לאחר דין דברים עם האב, היא גבתה סכום חודשי של 3,500 שקל. רק לפני שנה, כלומר כעבור יותר משש שנים, הגישה האם בבית הדין ברבני בתל-אביב תביעה לגביית ההפרשים.
נכון ליום הגשת התביעה, עמד החוב על סך כ-62,000 שקל.
כמו כן, האב הגיש תביעה להפחתת מזונות רטרואקטיבית בטענת "מחילה", ובקשה להפחתת מזונות מאחר שאחד מהילדים עזב את האם ועבר לגור עמו.
לפני מספר חודשים, בית הדין הרבני הסכים להפחתת המזונות. מה שנותר הוא שאלת חובות העבר.
האם טענה שאמנם הסכימה לגבות סכום מופחת על מנת להקטין את החיכוך ולשמור על יחסים תקינים, אולם לא מחלה על היתרה.
בנוסף, טענה האם שגם את המזונות "המופחתים", האב לא משלם בצורה סדירה, והיא נאלצת לגבות אותם באמצעות עיקולים בהוצאה לפועל.
מנגד, האב טען שהיא הסכימה להעמיד את המזונות על 3,500 שקל, ומחלה לו על היתרה. כראייה לגרסתו, הוא צירף מסרון בו האם כתבה ביקשה מאחיו לומר לו שיפסיק להטריד אותה "ולשוב לסדר ולשלם סך שלושת אלפים וחמש מאות".
גם העד, שאמנם עדותו פסולה בהיותו אחיו של האב, סיפר על כך בבית הדין.
ויתור על תנאי
אב"ד הרב מאיר פרימן, הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט סקרו דעות שונות ודברי חכמים בסוגיית המחילה על חובות.
כך למשל, הדיינים ציינו כי לפי ה"שולחן-ערוך", ניתן למחול גם בעל פה, אולם הרמב"ם פוסק שלא כל דיבור נחשב מחילה, אלא צריך שהדברים ייאמרו "בדעת נכונה".
בסופו של דבר, הדיינים דחו את טענות האב, וסברו שאין לראות באי גביית החוב כראייה לוויתור ומחילה, בלי שתוצג ראייה למחילה מפורשת. אלא שהאב, כאמור, הביא את אחיו. ואולם, הרבנים הבהירו כי "לדברי העד הפסול מחילת האם הייתה בתנאי שהאב ישלם וכן העיד שהאב לא עמד בתשלומים, ואם כן האב חייב רטרואקטיבית בתשלום החוב".
הדיינים הבהירו כי היות שיש בידי האם פסק דין, עיקולים וכן תיק פתוח בהוצאה לפועל, אין מקום לפרש את גביית מקצת החוב כמחילה, שהרי האישה ביקשה פשוט להרוויח זמן. כעת סוף סוף היא תוכל לרדת לנכסיו, אם תמצא מהיכן לגבות או שתמשיך לגבות את החוב מהמשכורת לאחר שהילדים יבגרו.
לפיכך הדיינים דחו את תביעת האב לביטול חובות העבר.
עוד נקבע כי "מאחר שהתקיימו דיונים בבית הדין והחוב לא היה ברור לאב, יש לקבוע שמועד החיוב של חובות העבר יחול שלושים יום ממועד מתן פסק דין זה ולא מעת צבירתם, וזאת על אף שלא ניתנה החלטה לעיכוב הליכים".
לבסוף צוין כי פסק הדין בדבר הפחתת סכום המזונות עומד בעינו.
- ב"כ התובעת: עו"ד מירה סייג
- ב"כ הנתבע: עו"ד צבי טהורי
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יצהר הס עוסק בדיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.