התאונה התרחשה לפני עשר שנים באתר בנייה במדרשת עמליה בשכונת גבעת מדרכי בירושלים, בו בוצעו עבודות עבור העירייה על ידי חברת הקבלן "ש. שיטרית".
הפועל, כיום בן 27, הועסק במקום באמצעות קבלן משנה. הוא סיפר שנפגע בעינו ממוט ברזל שהיה זרוק על הרצפה, לאחר שאיבד את שיווי משקלו והחליק מרמפת בטון, שהייתה אמורה לשמש להתקנת מדרגות בין קומות הבניין.
לייעוץ בתחום:
בתביעה שהגיש בשנת 2007 לבית משפט השלום בירושלים נגד חברת הקבלן, עיריית ירושלים וחברת הביטוח איילון, הוא האשים את הנתבעות באחריות לנזקיו, בתור מי ששימשו לדבריו כיזם והקבלן הראשי באתר הבנייה.
התובע טען שנפל מכיוון שהרמפה הייתה עשויה מבטון חלק, לא הותקנו על גביה אמצעים למניעת החלקה או אמצעי אחיזה כלשהם. בנוסף, התובע טען שלא ניתנו לו הוראות בטיחות, או אמצעי מגן כמו כובע ומשקפי מגן.
הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה, וטענו כי דאגו שאתר הבנייה יהיה בטוח לשימוש, בהתאם לדרישות משרד העבודה ולמקובל בענף הבנייה.
בכל מקרה, במהלך הדיון ניסו הנתבעות להטיל את האחריות לתאונה על חברת הקבלן "יפים פרידמן", שלדבריהן מילאה את תפקיד הקבלן הראשי של העבודות.
במקביל, בית הדין לעבודה קיבל בהליך נפרד את גרסתו של התובע לתאונה, קבע שמדובר בתאונת עבודה, שתזכה אותו בתגמולים.
מי אחראי לפצות?
השופטת מיכל שרביט האמינה לגרסתו של התובע, שהתקבלה בבית הדין לעבודה והייתה הגיונית ועקבית, לעומת גרסת הנתבעות, שהייתה מלאת סתירות.
מכאן, הדגישה השופטת את החשיבות בהבטחתה של סביבת עבודה מוגנת ובטוחה עבור כלל הנפשות הפועלות במקום העבודה, והבהירה כי האחריות לכך מוטלת בחוק על "מבצע בניה", שיכול להיות בעל הנכס, מזמין העבודה, או הקבלן הראשי, גם אם העסיק קבלני משנה.
בשלב זה בחנה השופטת את טענת הנתבעות, לפיהן יש לייחס אחריות לחברת "יפים פרידמן", ולא שללה את האפשרות שהחברה אכן שימשה כ"קבלן ראשי" לביצוע העבודות.
ואולם, השופטת הבהירה כי הנתבעות לא הציגו כל הסכם המצביע על כך, ולכן אין בשלב זה כל הצדקה להטיל על "יפים פרידמן" אחריות לתאונה.
משכך, השופטת קבעה את אחריותן של הנתבעות לפצות את התובע עבור נזקיו, אותם העריכה בסך של 680,000 שקל עקב הפסדי שכר, והכאב והסבל שנגרמו לו, בהתחשב בגילו הצעיר ביום התאונה, והעובדה שאיבד את ראייתו בעין ימין.
מכיוון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, ונוכח נכותו של התובע הצפוי לקבל גמלאות מביטוח לאומי, השופטת הסבירה כי אין למעשה מחלוקת שיש לנכות מסכום הפיצויים את התגמולים בעקבות התאונה, שיחושבו לאחר שיעמוד בפני ועדה רפואית.
עם זאת, השופטת קבעה שגם אם סכום התגמולים שיקבל התובע מביטוח לאומי יעלה על סכום הנזק שנגרם לו, הוא יהיה זכאי לקבל מהנתבעות 25% מסך נזקיו.
את החלטתה הסבירה השופטת בכך שהחוק לביטוח לאומי קובע את זכאותו של ניזוק לקבל 25% מסך הפיצוי מהמזיקים, בתנאי שנודע לביטוח לאומי כי בכוונתו לתבוע פיצויים מהצד השלישי.
במקרה זה, השופטת קבעה כי הוכח לה מעבר לכל ספק שביטוח לאומי ידע על התביעה נגד הנתבעות. לכן, השופטת הורתה לנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 170,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.5% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד מירון קין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אורן ספיר
עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין זהר וכנר ממשרד זהר וכנר, דן שפט עוסקת בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.