הרעש של המכונות גרם לנזק – העובד הוכר כנפגע עבודה

כתוצאה מעבודה ממושכת סבל מירידה בשמיעה. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

כארבעים שנה עבד האיש כלטש מתכות, תחילה כעצמאי ולאחר מכן כשכיר במפעל לליטוש כלי כסף. ששה ימים בשבוע, תשע שעות ביום, ברובן היה חשוף לרעש המזיק של מכונות הליטוש.

לייעוץ בתחום:

עורך דין תאונות עבודה

לטענתו, כתוצאה מעבודתו הממושכת, הוא החל לסבול מירידה בשמיעה ומטנטון תמידי (מעין רעש) בשתי האוזניים. מומחה מטעם התובע, קבע שהוא סובל מנכות קבועה בשיעור של 19%, בשל הפגיעה בשמיעתו.

אלא שביטוח הלאומי דחה את תביעתו להכיר בנזקיו כפגיעה בעבודה, ועל כן, בשנת 2013, הוא הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

השופטת אירית הרמל מינתה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש שהתבקש לחוות דעתו בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה באוזניו של התובע לבין חשיפתו לרעש במהלך עבודתו.

עיקר הוויכוח עסק בשאלת שירותו הצבאי של התובע אי שם בשנות ה-60, כאשר ביטוח לאומי טען כי שם נפגעה שמיעתו, ולא כתוצאה מעבודתו כלטש. טענה זו הסתמכה על תיעוד ועדות רפואיות צבאיות בהן נקבע כי התובע סבל כבר אז מליקוי שמיעה.

גם המומחה מטעם ביהמ"ש קבע בתחילה, כי אין קשר בין הפגימה בשמיעה לבין עבודת התובע, שכן הפגימה נגרמה במהלך שירותו הצבאי.

לאחר שהועברו אליו עובדות חדשות ומתוקנות, לפיהן התובע לא שירת שירות צבאי למעט טירונות, וכי קביעות הוועדות הרפואית ניתנו לתקופת המילואים, שינה המומחה את חוות דעתו וקבע כי הפגימה בשמיעה נגרמה בשל העבודה ברעש מזיק.

דעה מבוססת וחד משמעית

מרבית פסק דינה של השופטת הרמל הוקדש לפירוט מועדי שירותו הצבאי ועבודתו כלטש, והתיעוד בנושא שהתבקש מהשלישות הראשית.

"הקביעה כי התובע לא שירת בצבא למעט טירונות היא קביעה עובדתית שלא ניתן לערער עליה כעת", הבהירה השופטת. השופטת הוסיפה כי אמנם בוועדה רפואית משנת 1965 צוין כי לתובע ליקוי קל בשמיעה, אלא שעל פי רישומי המוסד לביטוח לאומי, התובע עבד בתקופות שונות גם בשנים שלפני כן.

מעבר לכך שהחל משנת 1974 התובע עבד ברצף כלטש, השופטת ציינה כי "סיכומי הוועדות הרפואיות משנים 1966 ועד שנת 1984 אינם מלמדים כי התובע שירת בתקופה המדוברת, ואף לא נקבע בהם כי הפגימה בשמיעה נבעה משירות צבאי".

לגופו של עניין, השופטת קבעה כי המומחה לא חרג בחוות דעתו מן העובדות והמסמכים הרפואיים שהועמדו בפניו, השיב לשאלות בית הדין ולבסוף אחז בדעה מבוססת וחד משמעית. לפיכך, אין הצדקה או סיבה שלא לקבל את דעת המומחה.

בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי ליקוי השמיעה והטינטון מוכרים כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות התובע בסך 4,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד יובל סמרה
• ב"כ הנתבע: עו"ד שרון חג'ג'

עורכי דין דיני ביטוח לאומי • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עורך דין אורי בן-עטיה ממשרד בן-עטיה, סרי פלד מייצג נפגעי עבודה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.