בדצמבר 2010 נפטר אדם והותיר אחריו אלמנה, שלוש בנות ובן. לאיש היה משק חקלאי באחד המושבים בארץ וזה היה רכושו המרכזי.
לייעוץ בתחום:
לאחר מותו, הבן ביקש לקיים צוואה של האב מיוני 2005 שלפיה הוא לבדו יקבל את הזכויות במשק.
האחיות והאלמנה התנגדו וטענו כי האב היה אלכוהוליסט וסבל מאלצהיימר ומבעיות בכושר השיפוט ולכן לא היה כשיר לערוך צוואה. עוד לדבריהן, הבן השפיע על האב לערוך את הצוואה לטובתו ואף היה מעורב בהכנתה ומכל מקום – היא אינה משקפת את רצונו האמיתי.
הבן השיב כי אביו היה צלול וכשיר. לטענתו, פרטיה המדוקדקים של הצוואה ואישורים רפואיים מאותה תקופה מחזקים את גרסתו.
בית המשפט למשפחה בנצרת מינה מומחה מתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה שקבע באופן חד משמעי כי האב לא הבין את הצוואה עליה חתם.
המומחה ציין כי המנוח עבר טלטלה רגשית בשנות ה-90 כשאיבד את אשתו הראשונה ובנו. הוא אובחן אז כאלכוהוליסט הסובל מדיכאון. מ-2002 החלו אצלו הפרעות זיכרון, שינויים במצב הרוח וחוסר התמצאות והוא אובחן כסובל מדמנציה. לדברי המומחה, מספר חודשים לאחר החתימה על הצוואה החל התובע להיעלם ונמצא על ידי המשטרה משוטט בערים שונות.
על חוות דעת זו השיב הבן כי על פי החומר הרפואי, בנקודת הזמן בה נערכה הצוואה, אביו היה כשיר וצלול מבחינה שכלית ואין חשיבות למסמכים הרפואיים לפני או אחרי אותו מועד.
ניצל את מצבו הנפשי
השופט אסף זגורי קיבל את עמדת המומחה הרפואי במלואה וציין כי לא ניתן להתייחס רק לליקוי השכלי של המנוח ויש לבחון את התמונה הקלינית והרגשית הכוללת.
השופט הדגיש כי במועד עריכת הצוואה האב היה בעיצומו של הליך דמנטי בלתי הפיך. הוא אף איבד חוש כיוון והתמצאות והלך לאיבוד מבלי יכולת להסביר מה הוא עושה והיכן הוא נמצא. בנוסף, באותה תקופה התעצם הדיכאון ממנו סבל על רקע עזיבת אשתו השנייה וחובות בהם היה שרוי.
"אדם שעורך צוואה, מעבר להתמצאותו ברכושו ובכספיו, ומעבר ליכולתו הקוגניטיבית להבין מה הוא עושה, חשוב שיעשה זאת כשהוא יציב רגשית", כתב השופט.
השופט סיכם כי להתרשמותו, הבן ניצל את מצבו הנפשי והשכלי הרעוע של האב לצרכיו והשפיע עליו לערוך את הצוואה לטובתו תוך נישול אחיותיו והאלמנה מזכויותיהן.
השופט הוסיף כי החשד להשפעה בלתי הוגנת מתחזק לנוכח מערכת היחסים העכורה בין האב לבן. שלושה חודשים בלבד לאחר עריכת הצוואה, האב הגיש נגד הבן בקשה לצו הגנה בטענה של אלימות, ובקשתו התקבלה. לדברי השופט, האב לא הזכיר בדיונים את הצוואה וסביר שכלל לא זכר שערך אותה. באותם דיונים ניכר כי האב חש מאוים מבנו והוא ביקש מפורשות כי לא יהיה ביניהם כל מגע.
בנסיבות אלה קבע השופט כי הצוואה פסולה. הבן חויב בהוצאות ושכ"ט של 50,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד איקו פרי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רון בן מיור, עו"ד דן לימור
עורכי דין דיני ירושות וצוואות • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד אלימלך יערי עוסק בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.