לא שילם מזונות לילדיו, אך דרש פיצויים על הדירה

התובע לא עשה רושם שהתאמץ לקדם את מכירת הדירה. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

הליך הגירושין בין בני הזוג ארך זמן רב וננקטו במסגרתו הליכים משפטיים ארוכים לצורך חלוקת הרכוש המשותף. בשנת 2004 בני הזוג לשעבר הגיעו סוף סוף להסכם לגבי דירת המגורים המשותפת, ובו הוסכם כי בתוך 3 שנים הדירה תימכר והתמורה תחולק ביניהם: 63% לאישה ו-37% לאיש.

השנים חלפו והדירה לא נמכרה בזמן, עד שבשנת 2010 מונה כונס נכסים שפעל למכירתה בהוראת בית משפט. שנתיים לאחר מכן, האישה הצליחה לרכוש את הדירה בעצמה והעבירה לבעלה לשעבר את חלקו, לאחר שקיזזה ממנו חוב מזונות של 355 אלף שקל. בסך הכל הוא קיבל עבור הדירה 384 אלף שקל.

ואולם, בכך לא הסתיימה הסאגה המשפטית בין בני הזוג, שכן בשנת 2014 הוגשה תביעה נוספת, הפעם תבע הגרוש פיצוי של כ-600 אלף שקל מאשתו לשעבר, בטענה שהעיכוב במכירת הדירה, שנים מעבר למועד שנקבע בהסכם, גרם לו לנזקים. בתביעתו הוא טען כי כל אותן שנים המשיכה גרושתו לגור בדירה הזו בחינם, והבריחה קונים פוטנציאליים.

האישה טענה מנגד שבעלה נוהג בחוסר תום לב. לטענתה, הוא ידע שהיא מעוניינת לקנות את הדירה ועיכב את המכירה במכוון, כדי ללחוץ עליה לוותר לו על חוב העתק שצבר כי לא שילם מזונות לילדיו.

הרוויח מהעיכוב

טענותיה של האישה לא נסתרו והשופט ארז שני הבהיר כי העובדה שהמשיכה להתגורר בדירה עד שרכשה אותה אינה מעידה בהכרח על כך שהפרה את ההסכם, ואין כל פסול בכך שהתאמצה ועשתה כל שביכולתה כדי לרכוש את הדירה בעצמה.

מנגד, התובע לא עשה רושם של מי שהתאמץ לקדם את מכירת הדירה ועובדה שהתעכב עד שהגיש את הבקשה למימושה. לפיכך, ניסיונו להטיל את האחריות לעיכוב על הנתבעת, גרושתו, אינו צודק.

"החובה לפעול בחריצות ובהגינות לביצוע ההסכם לא רק על שכם הנתבעת מוטלת. העובדה כי הנתבעת נותרה לגור בבית, אין משמעה שהיא ורק היא צריכה היתה לפעול לבדה למכר הנכס", נכתב בפסק הדין.

השופט הוסיף והדגיש כי לתובע לא נגרמו נזקים מהעיכוב, אלא להיפך – הוא הפיק ממנו תועלת כספית, כיוון שמחירי הדיור עלו משמעותית בתקופה הזו כך שהדירה נמכרה בסופו של דבר במחיר גבוה.

באשר לכך שהנתבעת גרה בדירה ללא תשלום במשך השנים, השופט קבע כי אף שאין ספק שיש לכך שווי כלכלי, אין הצדקה לפסוק לטובת התובע דמי שימוש בזמן שהוא עצמו נמנע מתשלום מזונות בחוסר תום לב.

לנוכח הדברים האמורים, השופט קבע שלא הוכח שהנתבעת גרמה להפרת ההסכם או לעיכוב המכירה, ודחה את התביעה נגדה. בהתחשב בהיקף התביעה והתארכות ההליכים, חויב התובע בהוצאות משפט גבוהות של 50,000 שקל.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עו"ד נטלי זץ-חורש עוסק/ת ב- דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.