תבעה את הפנסיה של הגרוש על סמך חיוב במזונות

תבעה את הפנסיה של הגרוש. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

לפני כשנה הגישה האישה תביעה בה ביקשה להצהיר כי המזונות שנפסקו לה בהסכמה, לפני חקיקת חוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (ב-2014), מהווים הלכה למעשה פנסיה, ולפיכך עליה לקבל את חלקה בפנסיה של בעלה לשעבר מכאן ואילך.

היא טענה בין היתר כי מאז 1997 היא לא עובדת ולא מקבלת פנסיה, בעוד שלבעלה-לשעבר (הנתבע) יש זכות לפנסיה תקציבית משמעותית משני מקורות – משרד הביטחון (בהיותו גמלאי צה"ל) ועיריית תל אביב.

לדבריה, בהסכם נקבע כי חלוקת זכויותיו הפנסיוניות של הנתבע יבוצעו באמצעות תשלום מזונות אשה "שסכומם יהיה בגובה השווה למחצית מכל התשלומים הפנסיוניים נטו". לטענתה, הנתבע לא שילם לה את הסכומים הללו עד היום והיא נאלצה לפתוח נגדו תיק בלשכת ההוצאה לפועל. כעת, חוק חלוקת חיסכון פנסיוני יכול לסייע לה .

הנתבע מצדו העלה שלל טענות. בין היתר, הוא טען כי התובעת מתנהלת בחוסר תום לב, ומצטטת ממהסכם רק חלקים הנוחים לה, כאשר אפילו בחלקים אלה ברור שמדובר במזונות אישה (שסכומם נגזר מגובה הפנסיה, ולא בכספי הפנסיה שלו גופם.

הוא טען שבהסכם נכתב סעיף ספציפי הנוגע לזכויות הפנסיוניות וכי לא ניתן לתבוע לפי חוק חלוקת חסכון פנסיוני סכומים שנפסקו כמזונות אישה.

לשיטתו, התובעת מנסה לבצע תקיפה עקיפה של החלטות ראש ההוצאה לפועל בהליכים שהיא מנהלת נגדו שם, בניסיון "לרקוד על שתי חתונות" – גם לנהל הליך ארוך ומייגע בהוצאה לפועל וגם לפעול בהתאם לחוק חלוקת חיסכון פנסיוני כאילו עסקינן בזכויות פנסיוניות.

ההסכם ברור

השופטת שפרה גליק ציינה כי לא רק שלשון ההסכם ברורה ומפורשת, והניסוח של "מזונות אשה" הוא ברור, אלא שגם התובעת מתייחסת אל חיובו של הנתבע כאל חיוב במזונות.

לאחר שניתחה את הסכם הגירושין, השופטת השתכנעה שהצדדים הסדירו את ענייני הרכוש (שלתוכם נכנסת הפנסיה) לחוד וענייני מזונות לחוד. אמנם המזונות נקבעו בשיעור של מחצית תקבולי הפנסיה, אך אין להסיק מכך שהם נחשבים לתשלומי פנסיה.

בסופו של דבר, השופטת דחתה את התביעה. הנימוק העיקרי נלקח מדוקטרינת ה"השתק". השופטת הפנתה לכך שבהליך משפטי אחר משנת 2013, התובעת טענה כי הסכומים הנטענים מהווים מזונות ולא פנסיה.

"כאשר בהליך הנוכחי טוענת התובעת כי אין מדובר במזונות אשה כלל ועיקר, אלא בפנסיה, הרי שיש בכך טענה סותרת לטענותיה הקודמות, והיא מושתקת מלטעון זאת", כתבה.

כמו כן, השופטת ציינה כי "הצדדים בחרו לסווג את התשלום כמזונות, ולא כחלוקת רכוש, ואי אפשר כעת 'לשלוף' חבות זו מתוך החוזה ולשנות את סיווגה, לאחר שהתובעת נהנתה מהיתרון הכרוך בכך שנים רבות".

השופטת הוסיפה שהתובעת מבקשת לשנות הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, אולם חקיקת חוק חדש אינה סיבה לשינוי (שהוא למעשה ביטול או ביטול חלקי) כזה.

התובעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד רונן דליהו
• ב"כ הנתבע: עו"ד רן רייכמן

עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבת: עו"ד אביבה אטיאס-לנקרי עוסקת ב- דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותבת לא ייצגה בתיק.