פסק הדין של השופטת תמר סנונית פורר מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, שהותר לפרסום באחרונה, לא אישר לאם לגבות חוב מזונות של כמיליון שקל, עקב שיהוי רב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל נגד האב – כשהילדות כבר מתקרבות לגיל 18.
האישה פתחה נגד אבי שתי בנותיה תיק הוצאה לפועל בשנת 2015 על חוב מזונות של מיליון שקל שנצבר בשנים 2002-2013.
מאחר שלפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) גביית חוב מזונות בחלוף שנתיים לאחר פסק הדין מצריכה את אישור בית המשפט, רשמת ההוצאה לפועל קבעה כי בית המשפט צריך לאשר לאישה לפעול לגביית החוב שקדם לשנת 2013 (שנתיים לפני פתיחת התיק).
משכך, הרשמת השהתה את ההליכים, והאישה הגישה תביעה מתאימה לבית המשפט למשפחה, בה טענה שיש לאשר את גביית החוב. האישה טענה כי השתהתה בגביית החוב, בין היתר משום שהיא פחדה לדרוש מבעלה לשעבר (הנתבע) את המזונות.
מנגד, הנתבע ביקש לדחות את התביעה מאחר שהיא נגועה בשיהוי קיצוני, וכן משום במהלך השנים העביר לתובעת סכומי כסף שונים בגין מזונות הקטינות. עוד הוא טען כי התובעת לא פירטה את גובה החוב ורכיביו.
בחירה מושכלת
לצורך ההכרעה, השופטת סנונית-פורר הסבירה שיש לבחון מדוע התובעת מבקשת לגבות את חוב העבר כעת ומדוע. בסופו של דבר, השופטת קבעה כי "התובעת לא סיפקה כל עילה משפטית וכל עילה עובדתית למתן האישור המבוקש על ידה בחלוף 13 שנה".
בין היתר, השופטת הבהירה כי גם אם התובעת פחדה מהנתבע, היא יכלה לפנות לרשויות אכיפת החוק. בנוסף לכך, השופטת השתכנעה כי הנתבע אכן העביר לתובעת כספים במזומן ובדרכים שונות (אם כי באופן חלקי) ואף קיבלה את טענתו שלפיה הזמן הרב שחלף מונע ממנו להתגונן כראוי ולהוכיח את הדברים.
יתרה מכך, במהלך הדיון גם התובעת עצמה העידה שהנתבע העביר תשלומים שונים, אך לא הציגה תמונה ברורה ומלאה. השופטת ציינה כי אמירה זו מפריכה את טענותיה בדבר פחדיה לפנות אל הנתבע וכן סותרת את טענתה הראשונית כי לא שילם לה דבר.
בתוך כך השופטת הזכירה את הכלל הידוע שלפיו תיק ההוצאה לפועל אינו "תוכנית חסכון" שממתינה עד אין קץ וצוברת ריביות.
"התובעת בחרה וטעמיה עימה, וייתכן כי טעמים מוצדקים וראויים הם, שלא לגבות את המזונות ושלא לפעול לגביית המזונות. זו הייתה בחירתה ובחירה מושכלת, גם לשיטתה בנימוקיה שלה. בחירה זו היא בעלת השלכה משפטית ואין מקום בחלוף 13 שנה להחזיר את הגלגל אחורה ולהורות על גבייה רטרואקטיבית של סכום המזונות", כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר, נקבע כי "התובעת לא הוכיחה כי הנתבע התחמק מתשלום המזונות. שוכנעתי כי גם אם לא שולמו כל תשלומי המזונות על ידי הנתבע הרי שהתובעת בחרה שלא לגבות את המזונות במשך כל השנים הללו ובאופן מכוון ומודע".
- ב"כ התובעת: עו"ד שאול שמחי
- ב"כ הנתבע: עו"ד אור אריה, עו"ד מאור אסולין
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד ישראל פסח עוסק ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
הצגת כל התגובות