בפסק דין מעניין שהכריע במחלוקת על המזונות שישלם אב לשלושת ילדיו, השופט עובד אליאס מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה ציין כי ההלכה החדשה – שקבעה כי מזונות לילדים מעל גיל 6 יחושבו באופן שוויוני בהתאם להכנסות ההורים וזמני השהייה עם הילדים – הביאה למצב של עיסוק דקדקני בחישובים. אלא שלשיטתו, ירידה לרזולוצייה של חישוב "דקות שהייה" עלולה להביא לכאוס ולפגוע בטובת הילדים.
ההורים במקרה הנוכחי הצליחו להתגרש בשנה שעברה ולהסדיר את רוב רובן של המחלוקות, למעט סכומי המזונות.
לפיכך כל הורה העלה את טענותיו לגבי הכנסותיו ושכרו – האם-התובעת באמצעות עו"ד רחל דותן, ואילו האב-הנתבע על ידי עו"ד אמיר שי.
בהתאם לנתונים שהובאו בפניו, השופט אליאס מצא שהיחס בין הכנסות הצדדים עומד על 47:53 (האב משתכר כ-10,500 שקל נטו בחודש והאם כ-9,300 שקל).
לגבי זמני השהות עם הילדים, לפי ההסכם בין ההורים השניים הגדולים (8 ו-5) נמצאים אצל האב 40% מהזמן ואילו הבן הקטן (כבן שנה וחצי) שוהה רוב הזמן אצל האם, ויחל ללון אצל אביו כשיגיע לגיל 3.
בהתחשב בנתונים אלה וברמת החיים של המשפחה ערב הפירוד, השופט אמד את הוצאות הילדים בסך של 1,600 שקל לכל אחד, לא כולל הוצאות מגורים, חינוך ורפואה.
לאחר מכן השופט הזכיר כי מאחר שהצדדים יהודים, האב מחויב לממן באופן מוחלט את הצרכים ההכרחיים של ילדיו עד גיל 6.
להימנע מכאוס
בתוך כך השופט דחה חישובים שונים וטענות שהעלה האב, ולפיהן יש להתחשב בכך שהאם מקבל קצבאות ביטוח לאומי ונקודות זיכוי מס. ובנקודות זיכוי המס שלה, והבהיר כי כל טענות אלה אינן משפיעות על שיעור המזונות, מה גם שמדובר בסכומים נמוכים יחסית.
משכך השופט קבע כי המזונת יחושבו בהתאם לגילאי הילדים, זמני השהות עם כל אחד מההורים והכנסותיהם.
בסיכומו של דבר האב חויב בשלב הראשון לשלם לשלושת הילדים מזונות חודשיים בסך כ-2,700 שקל בחודש בתוספת 40% משכר הדירה של אם עד לסכום של 1,000 שקל.
מרבית הסכום היה עבור הבן הקטן – 1,600 שקל, ואילו לבן הגדול נפסקו מזונות של 200 שקל – בהתחשב בהלכה החדשה. כאשר הבן הקטן יגיע לגיל 3 חיוב המזונות יעמוד על 900 שקל. כשיגיע לגיל 6 הסכום יעמוד על 200 שקל.
לאחר מכן, כשהבן האמצעי יגיע לגיל 6 מזונותיו יופחתו ל-200 שקל לחודש, וכך יהיה גם עם הילד הקטן.
החלק המעניין של פסק הדין עסק בהתייחסות של השופט אליאס ליישום ההלכה של העליון מאז שנקבעה. השופט ציין כי בתי המשפט עסוקים בניסוח נוסחאות מתמטיות שונות לחישוב שיעורי המזונות, לעיתים תוך ירידה לפרטי פרטים.
בהקשר זה הוא כתב כי לדעתו אין זה נכון לרדת לרזולוציה של חישובים מדויקים של הכנסות והוצאות עד רמת האגורה או מדידת "דקות שהייה". מה שנכון למשל לתחום המסחר, כתב, אינו נכון לתחום המשפחה, שבו "התחשבנות יתר" לגבי כל צעצוע או הוצאה עלולה להביא את ההורים לכאוס של ממש ולפגוע בטובת הילדים.
על כן השופט סבר שיש לקבוע סכומים גלובלים בהתאם לפרמטרים כלליעם ובתוך כך לשאוף להביא לאיזון שיאפשר לילד "מעברים ראויים וחלקים בין שני בתי הוריו, וללא התחשבנות יתר ביניהם".
- ב"כ התובעת: עו"ד רחל דותן
- ב"כ הנתבע: עו"ד דיני משפחה אמיר שי
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"