אישה זכתה בחצי מדירת בעלה אחרי סכסוך גירושין "ארוך ומייגע"

זכתה בחצי מדירת בעלה. אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

ביה"ד הרבני האזורי בנתניה נדרש להכריע בגורלן של שתי דירות בחיפה שאוחדו לדירה אחת גדולה. האישה ביקשה לרשום חצי מהדירה המאוחדת על שמה אולם הרכב שכלל את הדיינים הרב שניאור פרדס, הרב חיים ו' וידאל והרב יאיר לרנר קבע שיש לה זכות רק בדירה אחת מתוך השתיים.

בני הזוג נישאו ב-1971 ובהמשך עזבו את הארץ. ב-2005 האישה חזרה ארצה והתגוררה לבדה בדירה שרשומה על שמו של בעלה בחיפה.

מאוחר יותר הבעל הגיש תביעת גירושין, וב-2014 – לאחר הליך שאותו הגדירו הדיינים "ארוך ומייגע" – בני הזוג התגרשו, כאשר בהסכם גירושין נכתב שענייני הרכוש והכספים יידונו לאחר הגט.

עיקר הדיון עסק בדירה בה התגוררה האישה. מדובר היה למעשה בדירה שהורכבה משדירה שנרכשה ב-1997, כלומר במהלך הנישואין, אך נרשמה על שם התובע, ומדירה שהתובע קיבל מאביו בירושה בשנות ה-80.

האישה טענה כי מאחר שהיא התחתנה לפני שנחקק חוק יחסי ממון ב-1974 צריך לפסוק כאן לפי "הלכת השיתוף" שקובעת שבני הזוג צריכים לחלוק בנכסים שנרכשו במהלך הנישואים. מנגד, הבעל טען שיש לדון לפי חוק יחסי ממון, כיוון שכך לשיטתו הוסכם ביניהם, ובהתאם לכך להחריג את הדירה מהנכסים המשותפים, היות שמדובר בדירת ירושה.

הדיינים הבהירו כי מדובר בשאלה מכרעת, שכן "בעוד הלכת השיתוף היא מקיפה וגורפת יותר, כאשר ההנחה הבסיסית היא שקיים שיתוף בין בני הזוג ולכן כלל הנכסים שברשותם יחסו תחת חזקה זו למעט החרגה מפורשת, הרי שחוק יחסי ממון מגביל את זכויות הצדדים וקובע שיש לבצע איזון משאבים רק ברכוש אשר הוכח שנצבר במהלך החיים המשותפים ומכוחם".

הזהירו מפני עדות שקר

לאחר בחינת המקרה הדיינים הגיעו למסקנה כי מאחר שבני הזוג נישאו לפני 1974 חלה כאן "הלכת השיתוף".

בהתאם לכך הדיינים קבעו כי האישה לא הצליחה להוכיח שבעלה לשעבר התכוון לשתף אותה בדירה שקיבל בירושה (מה שנקרא "כוונת שיתוף"). לפיכך, העניין הוכרע לטובתו.

עם זאת, לגבי הדירה שנרכשה הדיינים סברו כי הבעל לא הצליח להוכיח שהיא נרכשה מכספיו בלבד, וקבעו כי מדובר בדירה משותפת, לנוכח הלכת השיתוף.

בהקשר זה יש לציין בין היתר כי הדיינים דחו את עמדתו של הבעל לנוכח עדות בעייתית ובלתי אמינה, של עורך הדין שטיפל בזמנו ברכישתה והיעדרן של עדויות המוכיחות כי נרכשה מכספי ירושת האב.

בתוך כך הדיינים הוסיפו כי העובדה שהבעל הסכים שאשתו תגור בדירה במשך תקופה ארוכה לא מקנה לה בעלות.

לפיכך נקבע כי לאישה מחצית מהזכיות בדירה שנרכשה, אך אין לה זכויות בדירה בדירת הירושה.

בתוך כך הדיינים דחו את דרישת הבעל לחייב את גרושתו בדמי שימוש על שנות מגוריה בדירה עד היום, אולם נקבע כי מהיום ואילך על הצדדים להגיע להסדר בנושא.

• ב"כ התובע: עו"ד דיני משפחה מנחם חפר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד זיו גרובר

עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד דוד גונן עוסק ב- דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.