בית משפט השלום בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעתה של יזמית בנייה לפינוי דיירים מוגנים מחנות שבבעלותה, וחייב אותה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל. השופט אריאל ברגנר קבע כי לצורך פינוי הדיירים היה על יזמית להוכיח שהם נטשו את המושכר או ביצעו בו שינויים מנוגדים לחוזה, אך המסמכים והעדויות שהוצגו בפניו מראים בדיוק את ההפך.
החנות, שנמצאת בבניין שבבעלות חברת "יעל 6377 יזמות" שבפינת הרחובות פינסקר ושטמפפר בפתח תקווה, הושכרה ב-1972 בשכירות מוגנת לדיינים שהפעילו בה עסק לצילום. לפי חוק הגנת הדייר הסכם השכירות הקנה להם את הזכות להשתמש בחנות לצמיתות ובשכר דירה קבוע.
לימים החברה רצתה לפנות אותם מהנכס. בתביעה שהגישה נגדם בפברואר 2016 היא טענה לשתי עילות מוצדקות לסילוקם מהמקום. האחת, כי הם בנו בחנות גלריה ללא הסכמתה ובניגוד להסכם השכירות. השנייה, כי החנות לא פועלת מזה תקופה ארוכה ומוחזקת רק למראית עין – מה שמכונה בעגה המשפטית "עילת הנטישה".
מנגד, הדיירים טענו כי לא ביצעו כל שינוי בחנות וכי הגלריה הייתה קיימת עוד כשקיבלו את החנות. בנוסף הם טענו כי מדובר בעסק פעיל והגישו דוחות שומה, חשבוניות וחשבונות ארנונה ומים כדי להוכיח שהחנות עובדת. בנסיבות אלה הם טענו כי אין לאפשר לחברה לפגוע בזכותם המוגנת לעשות בה שימוש.
לא הוכיחה נטישה
השופט ברגנר התרשם לחיוב מעדותו של בעל העסק והעדים מטעמו ופסק לטובת הנתבעים. השופט קבע כי העדויות והמסמכים שהוגשו מבססים את המסקנה כי החנות פעילה מאז שנפתחה והבעלים מגיע אליה על בסיס יומי.
לצד זאת, השופט הוסיף כי גם אם בעל עסק לא נמצא בו בקביעות זה לא מצביע בהכרח על כך שנטש את המושכר, ואף שימוש מועט בבית העסק מספיק כדי לשמש הגנה מפני טענת הנטישה.
בסוגיית השינויים במושכר השופט ברגנר קבע כי אמנם הנתבעים התחייבו בחוזה השכירות שלא לשנות את החנות, אך התובעת לא הראתה הוראה המתירה לה לתבוע סעד של פינוי עקב ביצוע שינויים. מלבד זאת, לדברי השופט, העדויות שהובאו תומכות בטענה שהגלריה הייתה קיימת עוד לפני שהנתבעים שכרו את החנות.
לסיכום, השופט החליט לדחות את תביעת הפינוי וחייב את התובעת לשלם לנתבעים 7,500 שקל עבור שכ"ט עו"ד והוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
עו"ד משה לין עוסק ב- דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.