בית הדין הרבני בנתניה התיר לפרסום פסק דין שניתן בדצמבר האחרון וחייב בעל סרבן ואלים להתגרש מאשתו. הרכב של שלושה דיינים קבע כי אף שהאישה לא הביאה ראיות מוצקות לגבי אלימותו הפיזית והמילולית של הבעל, מסוכנותו הוכחה בתסקיר של הרווחה, ודי בכך כדי לחייבו בגירושין. עילה נוספת לחיוב בגט היא הפרידה הממושכת והעובדה שהבעל לא מעוניין בשלום בית אלא בנקמה ופיצויים של מאות אלפי שקלים על כך שלטענתו אשתו הרסה את חייו.
את תביעת הגירושין הראשונה הגישה האישה עוד ב-2008 בטענה שבעלה מכה ומשפיל אותה בפני הילדים. 7 שנים לא ניתנה החלטה סופית בתיק וב-2015 הופנה הזוג ליחידת הסיוע לצורך שיקום הבית.
בחלוף כשנה הודיעה האישה כי שלום הבית לא צלח והיא רוצה להתגרש אולם הבעל הודיע כי לא ייתן לה גט אלא אם תפצה אותו ב-800 אלף שקל, שכן לשיטתו היא הרסה את חייו, הפכה אותו להומלס חולה וחסר כל ועכשיו אין לו מה להפסיד. הבעל אף הקצין והבהיר כי הוא מוכן ללכת לבית הסוהר ולא לתת גט.
האישה התחננה לגט תוך שחזרה והדגישה כי הבעל נוהג כלפיה באלימות ואף איים לרצוח אותה, אך הדיינים התקשו לקבל את דבריה ללא ראיות ועדויות. לשאלתם מדוע לא יכולה האישה להביא את השכנים להעיד (נוכח טענתה כי בעלה צועק ומערב אותם) השיבה כי הם מפחדים מבעלה.
לפיכך ביקשו הדיינים מהרווחה להכין תסקיר בנוגע למצב המשפחה, והתסקיר העלה כי הבעל אכן מסוכן לאשתו, והתנהגותו מעידה על דפוסים של קנאה ואובססיביות.
נמאס לה, ובצדק
נוכח האמור בתסקיר הגישה האישה בקשה לחייב את בעלה בגט, והדיינים הרב אברהם שינדלר,הרב רפאל י' בן שמעון והרב יאיר לרנר קיבלו את בקשתה.
ההחלטה לחייב את הבעל בגט הושתתה על מספר עילות. הראשונה שבהן היא אלימות הבעל כלפי האישה והסביבה. הדיין לרנר ציין כי אמנם האישה לא הצליחה להשיג ראיות מוכחת לאלימות אך התנהגותו הכוחנית התבטאה הן בתסקיר הרווחה והן בבית הדין עצמו.
הרב בן שמעון הוסיף כי בהחלט אפשר לקבל את טענת האלימות על סמך תסקיר הרווחה שממנו עלתה "תמונה של מסוכנות".
כמו כן נקבע כי נוכח האלימות והתנהגותו הכוללת של הבעל המונעת מיצר של כעס ונקמנות הוכיחה האישה את העילה "מאיס עליי" – כלומר שיש לה סיבה טובה למאוס בבעלה ולסרב לחזור אליו.
בתוך כך צוין כי האישה הסכימה כבר כמה פעמים לשלום בית אך בכל פעם הניסיון כשל בשל מריבות שלוו בצעקות ואפילו באלימות פיסית.
בנוסף קבע הדיין לרנר כי ההלכה מאפשרת לחייב את בני הזוג בגט לנוכח הפירוד הממושך שמעיד כי אין עוד תקווה לנישואים. הדיין ציין כי האישה "זועקת כבר כמה שנים שכלו כל הקיצין ורצונה להתגרש", כאשר מצד שני סירובו של הבעל לא נועד אלא כדי לנקום ולזכות בפיצויים. נקבע, כי לבעל אין זכות לעכב את הגירושים במצב שכזה ולעגן את אשתו.
לפיכך הבעל חויב להתגרש ובית הדין הורה לקבוע מועד לסידור הגט.
- ב"כ האישה: אנג'ליקה בן דוד, עו"ד לענייני משפחה
- ב"כ הבעל: לא צוין
עו"ד שמואל גרוס עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הצגת כל התגובות