אלבומו הראשון של הזמר והיוצר ישי ריבו, זכה לשבחים רבים, אבל בעיקר מ"המבינים". הייתה זו שפה חדשה ומופלאה שבאה לעולם. אור חדש פשוטו כמשמעו ועדיין לא כולם הבינו במה מדובר. זכיתי להיות שם ברגעי ההתלבטויות של ריבו, לשמוע את החומרים הרבה הרבה לפני שיצאו לאוויר העולם באופן רשמי ולראות מקרוב את הכוכב הזה עולה. אבל הרגע הגדול שלו באמת הגיע רק עם האלבום השני, שם החל לבסס את מעמדו כיוצר משמעותי.
האלבום "פחד גבהים" שיצא בשנת 2016 רימז אולי יותר מכל על הפחד של ריבו כיוצר שחושש שאלבומו השני יהיה פחות מקודמו המעולה. האלבום הראשון כבר הוכתר כאלבום זהב עם מכירות נאות מאד וריבו ניצב בפני מחסום האלבום השני כשהוא צולח אותו ב"קול פעמונים" נהדר ועם להיטי ענק שמבוצעים עד היום בהופעותיו הגדולות וזאת למרות שמדובר באלבום פחות מלודי מקודמו.
האלבום הביא לנו את להיט הענק "זוכר אני", את שיר האהבה לתורה שהפך באופן לא ברור לשיר חופות ישראלי מצליח - "אור החיים", את "מציל אותי כל יום" וגם את "קול פעמונים" המרגש ואת "מקשה אחת זהב" אותו הקדיש ריבו לבנו בכורו.
ריבו הוכיח שהוא יכול לכתוב שירים מרגשים, מיוחדים, כאלה שמתכתבים עם המקורות אבל בעברית צחה ועכשווית. פיוט ישראלי מודרני.
על עטיפת האלבום הופיעו שלוש צורות גיאומטריות - משולש, עיגול ומרובע, המתכתבות עם הצורות של מגדלי עזריאלי המפורסמים בתל אביב ומייצגים למעשה את הגבהים מהם פחד ריבו באותם ימים.
אחת התפניות המעניינות בקריירה של ריבו שהחלה באלבום זה, היא העבודה המשותפת עם המפיק המוזיקלי הצמוד שלו מאז - מאור שושן. באלבום הראשון הוא רק הכיר את שושן כאיש סאונד ועוזר הפקה שהתגלה כמוזיקאי מחונן וכמפיק מעולה. שיתוף הפעולה ביניהם הביא לנו מאז שני אלבומים נוספים ועבודה של שושן עם אמנים נוספים במוזיקה היהודית דוגמת עקיבא, אסף הרוש ועוד רבים וטובים.
התעוזה המלודית שלקח לעצמו ריבו באלבום השני וההצלחה שלה חיזקה את התחושה שישי ריבו נמצא איתנו כדי להישאר וכי מעיין היצירה שלו עוד צפוי לנבוע רבות ולרגש ולשמח אותנו כבר עשור.