מתוך עטיפת האלבום:
שמונת הניגונים המהווים אלבום חדש זה, הולחנו, עובדו, הוקלטו ומוקססו בירושלים ואכן, הינם שירי ציון!
שירי ציון- צמד מילים זה הוזכר בפרק המפורסם של תהילים, פרק קל"ז : על נהרות בבל... (לשם הוגלה עם ישראל לאחר חורבן בית מקדש הראשון), בפרק זה מתוארת התרחשות שבה קבוצת לויים המתאבלת על ירושלים, טומנת את כלי הנגינה שלהם בין ענפי עץ ערבה, על-מנת ששוביהם לא יבקשו מהם לנגן, אולם אלו כבר הבחינו בהם ודורשים מהם: "שמחו אותנו, שירו לנו משיר ציון", והלויים המסכנים עונים להם: איך נשיר את שיר ה´ על אדמת נכר?
מהו שיר ה´, ומדוע ניתן לשיר אותו אך ורק בארץ ישראל ?
בטרם היותו למוסיקה, השיר הוא ביטוי לרצונו של המלחין, ביטוי לחשקו להשפיע על העולם לפי חזונו והשקפת עולמו, אומנות הצלילים, מהווה מדיום מין המעלה הראשונה לתרגם ולהעביר חזון זה, אך השם הוא קדוש, וביטוי רצונו יכול להתגשם בעולם הזה אך ורק באמצעות הקדושה, קדושים תהיו כי קדוש אני... כך כתוב בספר ויקרא.
לכל עם יש יעוד מיוחד, מעין מטרת-על והוא מקבל גם בירושה ארץ בעלת תכונות מיוחדות, ארץ המאפשרת להשיג את היעוד הזה בצורתו השלמה ביותר (מעשה מ"בעל-תפילה" סיפורי מעשיות), ייעודו של עם ישראל מופיע כבר בשמו ישראל, היכול להיקרא ישיר אל, אכן ייעודו של עם ישראל הוא לאפשר לשיר ה´, לרצונו להתגלות בעולם, רק ארץ ישראל, ארץ הקודש, מאפשרת לעם ישראל להשיג את רמת הקדושה הנדרשת, בכדי שנוכל לגלות ולהפיץ בעולם את רצון הבורא.
פעם שאלתי את ר´ ישראל בער אודסר, היכן כדאי לגור בארץ? הוא ענה לי: כל ארץ ישראל קדושה, אבל ירושלים קודש קודשים!
סולם ענק הניצב על הקרקע וראשו משיג את כיסא הכבוד. כך אני רואה את המוסיקה, כל המנגינות שבעולם מוצבות עליה, כל אחת לפי רמת הקדושה שלה, כל אחת כמו הד קרוב או רחוק, שונה או נאמן למקור - שיר ה´, קסם המוסיקה הוא הכוח שיש לכל מנגינה ומנגינה, למשוך אותנו עד למקום הרוחני ממנו היא נצרבת, הקשבה למנגינה דומה לנסיעה למקום מסוים, לגשת לכתובת ספציפית בסולם של המוסיקה הנ"ל, או אז, יחווה המאזין שלל אסוציאציות של מחשבות ותמונות, חזיונות, רגשות, תחושות, רצונות הקשורים למדרגה עליונה או להפך, לרדידות רוחנית של מנגינה זו.
בהשקפה זו, האלתור המוסיקלי ישמש באמצעות הצלילים על ידי הנגן המאלתר, לתיאור חוויותיו, תחושותיו ורגשותיו מהמקום הפנימי אליו המנגינה לקחה אותו.
ובכן, האלתור תופס מקום נכבד מאוד במוסיקה שלי, לנגן מנגינה בלי האפשרות לאלתר עליה, דומה בעייני לנסוע לעיר מסוימת ולהישאר סגור בחדר במלון, במקום לצאת לטייל, להכיר ולגלות להתרגש ולחוות את העיר...
חלק בלתי מופרד מהיעוד של עם ישראל, הינה השאיפה לנבואה שמעולם לא נחלשה, גם לכל אורך מאות שנות גלות, במשך שנות דור, מיסטיקאים יהודים גדולים ניסו למשוך אליהם את רוח הקודש. למטרה זו חלקם היו מסתגפים (תעניות ממושכות, טבילה במקוואות של קרח וכדו´...), בחשבם כי בדרך זו יוכלו לפצות על חוסר קדושה ששררה בארצות בהם גרו, אצל נביאי ישראל לעומת זאת, לא היה שום צורך במנהגי סיגופים מסוג זה, הם גרו בארץ הקודש וסגולת הניגונים הקדושים של ארץ ישראל לבדה, כפי שהתנ"ך מתאר, הייתה מספקת כדי שהנבואה תאחז ותעורר בהם חזיונות עוצמתיים, נאמנים למציאות.
דוד המלך - נביא, יודע נגן ושיר, שהמשיח יהיה מצאצאיו, מבטא בצורה התמציתית ביותר את מהות התופעה הנבואית: לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי (תהילים נא: יב), על ידי הקשבה לניגון קדוש של ארץ ישראל, הלב מתמלא בכיסופים לטוב ואהבת כל הברואות שמהווה הקדושה האמיתית, עד שזוכים להתעלות עד לשיר השם. ובעת שתושג מעלה זו, יפתחו כל מעינות הנבואה.
דרכו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל, נראית עדיין כמתאימה ביותר לעמנו!
כאשר רואים בבירור את התלהבות הקהל - בכל הקשור לניגון ובפרט לניגון של ארץ ישראל וירושלים - שירי ציון, ניגונים אשר נמצאים בעיצומו של תהליך של תחיה והתחדשות אינטנסיבית, הרי ללא ספק הניגון, הוא מה שיזכה את העם הקדוש שחזר לארצו ונתפס בצמא חסר תקדים לרוחניות , לקבל את הלב החדש ואת רוח הקודש ובסופו של דבר, את תורת ארץ ישראל וירושלים הכה חיונית לו, כדברי נביאי ישראל "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את-לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל), "והיה אחרי-כן אשפוך את רוחי על-כל-בשר ונבאו בניכם ובנותיכם"... (יואל), "כי מציון תצא תורה, ודבר השם מירושלים" (ישעיה).