"וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים" (במדבר כח ט)
בספר החינוך (מצווה תב) מבואר כי טעם הקרבת קרבן מוסף בשבת הוא כדי שעם הקרבת הקרבן האדם יחשוב אודות מעלת יום השבת ורוב קדושתה ועל כך שהקב"ה ברא את העולם בשישה ימים. להלכה נפסק כי למרות שהקרבת קרבן מוסף היא חובת הציבור, כיום שתפילת המוסף היא במקום הקרבת הקרבן, קיימת חובה על כל יחיד להתפלל, למרות שהחיוב במקורו הוא חיוב ציבורי (שו"ע או"ח סי' רפו סעי' ב).
הגמרא במסכת ברכות (טו ע"א) אומרת כי מי שאין לו מים ליטול את ידיו לפני התפילה, יכול הוא לקנח את ידיו בעפר או באבן וכדו'. דין זה נסמך על הנאמר בפסוק בתהילים "ארחץ בניקיון כפי וכו'(תהילים כו ו) שבו מוזכרת תוצאת הניקיון המבוקשת, מבלי לפרש שהניקיון צריך להיעשות דווקא באמצעות מים, וממילא משמע שהניקיון יכול להיעשות בכל דרך.
הרמב"ם בהלכות תפילה (פ"ד ה"א) כתב "חמישה דברים מעכבין את התפילה אע"פ שהגיע זמנה, טהרת הידיים, כיסוי הערווה, טהרת מקום התפילה, דברים החופזים אותו וכוונת הלב" וכתב הפרי מגדים (או"ח סי' צב ) כי מדברי הרמב"ם משמע שטהרת הידיים מעכבת את התפילה אפילו בדיעבד, וממילא המתפלל ללא טהרת הידיים יש לו לחזור ולהתפלל, אך להלכה למעשה כתב כי צ"ע לדינא כיצד לנהוג.
החתן סופר (שו"ת ח"א עמ' לב) מבאר כי הרמב"ם סובר שטהרת הידיים מעכבת את התפילה משום שהמתפלל דומה לכהן המקריב בבית המקדש שעבודתו פסולה באם לא קידש את ידיו ורגליו בטרם התחיל את עבודתו.
להלכה כתב הביאור הלכה (סי' מב ד"ה צריך) כי בדיעבד אם לא טיהר את ידיו לפני התחלת תפילתו אין לחזור ולהתפלל ועיי"ש שהוכיח כן מדברי הרמב"ם בהלכ' קריאת שמע.
השו"ע (או"ח סי' רלג סעי' ב) פסק להלכה כי יש ליטול את ידיו לפני התפילה ובאם ידיו לא נגעו במקומות המטונפים וכדו' ואין לו מים זמינים, יכול הוא להתפלל גם בלא נטילת ידיים, וביאר המשנה"ב (סע"ק כ) כי במקרה זה יכול לנקות את ידיו בכל דבר שמנקה.
לאור האמור עולה כי לקראת תפילת מוסף יש ליטול את הידיים כדין נטילה לפני התפילה, אלא שאם לא הסיח את דעתו מנטילת ידיו לתפילת שחרית, אזי ניתן לסמוך על נטילת ידיים זו. בשערי תשובה (או"ח סי' רפו סע"ק א) כתב כי בבית כנסת שמוכרים בו את העליות לתורה בשבת, יש ליטול ידיים לפני תפילת מוסף, משום הסחת הדעת שמחייבת נטילה מחדש, אלא שאם המתפלל נתן את ליבו שלא להסיח דעתו מהתפילה, אזי יכול לסמוך על נטילתו לתפילת שחרית ואין צורך ליטול את ידיו לתפילת המוסף.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה