פרשת השבוע "מצורע" פותחת במילים: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע".
חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים אותנו שהמילה "מצורע" רומזת ל"מוציא שם רע" – אדם שמדבר לשון הרע, רכילות או שקר. הדיבור הוא אחת המתנות הייחודיות שאלוקים העניק לאדם.
מבין כל הבריאה, רק האדם ניחן בכוח הדיבור, ומכאן גם האחריות. התורה מצפה מאיתנו לדבר בלשון נקייה, לבור את מילותינו, ולהתרחק משקר, רמייה ולשון הרע.
מי שנפל בלשונו, נענש בימי קדם במחלת הצרעת – מחלה רוחנית שהתבטאה בגוף, וגרמה להוצאה מהמחנה והסגר של שבעה ימים. לא כעונש פיזי בלבד, אלא כהזדמנות להתבוננות פנימית, לתיקון ולתשובה. כמו שנאמר בתהילים: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים – נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה". ומי ששומר על פיו ולשונו – שומר על נפשו, על יחסיו, ועל עולמו כולו.
דווקא בעידן של שיח ציבורי חופשי ולעיתים בוטה – פרשת מצורע מזכירה לנו: מילה יוצרת מציאות. ודיבור טוב – בונה חיים.
0 תגובות