לכבוד ט"ו באב: אתה אשכנזי ו/או ספרדי?

(צילום: שאטרסטוק)

הטלפון רוטט בידיו של ר' שמעון, על הצג רשום "ר' דן השדכן" , שמעון כבר רגיל להצעות של ר' דן, הוא עונה לו ומכבד אותו רק בגלל היותו בנם של קדושים אברהם יצחק ויעקב, לולא זה מזמן היה מוחקו מהזיכרון. מספיק כואב לו על דינה שלו המתבגרת בביתה, כל פעם ר' דן מוסיף לו מלח על הפצע, הוא היה מעדיף לוותר... אבל יהודי זה יהודי וצריך לכבד אותו.

תקופה קשה בביתו של ר' שמעון, ביתו כלילת המעלות, והבכירה מבנותיו מתבגרת, לא! אין הוא מפקפק בדרכי שמים, הוא יודע שהקב"ה מחכה לתפילות שלה, והיא... תפילותיה כמעיין המתגבר כל מילה כמונה מעות, על כל העולם היא מתפללת, על חברותיה מהעדה השניה שגם הן רווקות, ועל חולים על כולם, את עצמה בקושי היא זוכרת, והוא ר' שמעון יודע כמה הקב"ה מחכה לתפילות של ביתו הצדיקה, אבל ר' שמעון רוצה כבר לראותה תחת חופתה, הוא פנה לברכות לכל גדולי הדור לר' אהרון כהן הידוע בברכותיו, אבל הזמן מתקדם ובאופק שום שידוך...

ר' שמעון עונה לשיחה, והוא חש שר' דן השדכן, מרוגש יותר מאי פעם, "אתה שומע ר' שמעון מצאתי את בחיר ליבה של ביתך, בחור נפלא מיוחד במינו ירא אלוקים, פאר שבפאר, הבן של ר' יששכר, הבן הקטן שלו בחור נפלא ביותר" ר' שמעון לרגע התבלבל ומיד התעשת על עצמו והשיב לר' דן "מה קרה לך ר' דן הפעם כבר ממש הגזמת, שכחת שר' יששכר לא מהשבט שלנו ואסור לנו להתחתן איתם, המנהגים שונים, האוכל שונה, בכלל כל ההווי חיים שונה, הם אוכלים קטניות בפסח ואנחנו לא, הם מתגלחים בשלושת השבועות ואנחנו לא, ותחשוב על שולחן שבת איך הוא יראה, אצלנו שרים כל מקדש שביעי- ואצלם שרים שלום לבן דודי ואגדלך אלוקי כל נשמה, אצלנו כל הקידוש דממה, אצלם אומרים לחיים באמצע, אין שום התאמה, ובכלל זה איסור".

מעבר לקו נשמע קולו המחויך של ר' דן "לא שמעת ר' שמעון .... תזכור את התאריך הזה לנצח עוד דורות רבות ידובר על היום הזה יחגגו אותו ולא יאמרו בו תחנון, כי היום ט"ו באב הותרו השבטים לבוא אלו באלו". מזל טוב.

בני ישראל הגיעו למצב שנאסר על דור המדבר להתחתן שבט בשבט אחר, בגלל דיני נחלה, אך רק לדור המדבר זה נאסר בהיותם בגלות, אך בהגיעם לארץ הותרו השבטים לבוא אלו באלו ולדברי התוס' במסכת תענית זה הסיבה העיקרית שט"ו באב נקבע ליו"ט, כי האיסור הזה להתחתן אחד עם השני כאשר כולנו בני האבות הקדושים, הוא גזירה קשה, ולכן מיד בבואם לארץ.. הותרו השבטים... היה להם קשה אבל אז הותר להם... ולכן יום זה נקבע ליום טוב ולכך דומה הוא יום זה ליום הכיפורים שהוא יום סליחה ומחילה יום שאין בו חשבונות בין איש לרעהו יום שימת אהבה ואחווה.

פחות משבוע לאחר יום החורבן הלאומי של העם היהודי, יום שלקינו בו בכפילות ובשילושים, שעיקר סיבתו הוא שנאת חינם שהייתה בעם ישראל, בתוך שבוע ליום המר הזה מגיע יום שהוא מאפשר לנו להתבונן איך לתקן את השנאת חינם - "לבוא אלו באלו" אין מחיצות אין הגבלות כל אחד שומר על נחלתו הוא (שלהעביר נחלה לא הותר) כל אחד שומר על מסורת אבותיו, אך בד בבד הוא בא בעדה האחרת.

וכדברי הרש"ר הירש בספר מדבר פרק לו "אחרי שמת הדור הראשון של באי הארץ נתבטלה אותה הגבלת נישואין בין השבטים והסמכות הלאומית של התורה הכריזה על כך ביום חמשה עשר באב. יום זה "שהותרו שבטים לבוא זה בזה" נקבע ליום טוב לדורות והיו עורכים בו חגיגות עממיות" עכ"ל.

עברו שנים ר' שמעון ור' יששכר נעשו למחותנים ונולד להם נכד, וביום שבאו להירשם למוסדות חינוך הם קיבלו תשובה, מהשבט שלכם מקבלים רק עד 30 אחוז...

הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי ברקאי- חיספין