אחת המערכות הפעילות ביותר היום הוא מערך הצלת בני הנעורים. ארגונים רבים ואנשי חינוך פרטיים מטוב ליבם עסוקים יום וליל בהצלת נפשות שבתחום זה. סביר להניח שמימות עולם לא היו מחד מצבים מורכבים כמו המציאות הקיימת היום ומאידך פעילות עניפה המשתדלת לתת מענה.
המורכבויות שנוצרו בתחום הם בעיית מקום האמת של המחנך מול חיו האישיים של הנער. קל מאוד ללחוץ על ההדק, לומר הילד הזה מחפש תאוות ולכן הוא מייצר את כל הבעיות. לטענה שכזו אין מענה, והיא חורצת את דינו של הנער אל אבדון מוחלט על סמך תחושתו של המחנך.
לו היה כל עוסק עם נוער, מתנתק ממקומו שלו, ומתחבר להתמודדותו של הנער בעולמו של הנער, ומתוך כך מייעץ לו, ללא ספק יותר ויותר נערים היו נשארים בחממתם ומיקום גידולם הטבעי, אך רבים מאתנו מקובעים לתוכנית עזרה המוגבלת בכך שהנער חייב לישר קו עם אמונתו של המחנך.
המצוקה היותר גדולה בה מטפלי הנוער נתקלים, זה פעמים רבות המתח האישי שנוצר בין ילד שונה להוריו. בכל יום אנו פוגשים מחדש עוד ועוד נערים שהאנשים שהיו אמורים להיות הקרובים אליהם, המחבקים שלהם, התומכים בהם, הפכו להיות הלוחמים בהם, המכים בהם, הדוחים אותם, גם במחיר שיזרקו לרחוב ולחסדיהם של דייר רשות הרבים... ובהתעלמות מוחלטת.
הורים רבים חשים, שיוצאי חלציהם הם רכושם ושוכחים שהם פיקדון בלבד, וכאשר רכושם בוגד בדרך בה הם רצו להנחיל אך כשלו, התוצאה והמחיר מבחינתם של ההורים זהו הנתק המוחלט, ומלחמת עולם פרועה. לא פעם ניידות החסד השונות ימצאו באמצע הלילה נער או נערה מבית טוב וחם... אבל טוב וחם רק להולכים בנתיבות הורי המשפחה, אך קר ומנוכר למי שטיפה יסטה מהדרך.
על שולחנות אנשי חינוך העוסקים עם נוער זה, נערמים מידי יום ביומו עוד ועוד חומר מצמרר ומחריד על התנכרותם של הורים לילדיהם. גם הורים הנחשבים כאנשי חינוך ואף אנשים יראים שלמים וגם "מחנכים" לנער בגילאיי ההתבגרות ששינה כיוון בדרכו, מהראוי להדגיש נער זה איננו אוכל טרפות או נבלות! איננו מחלל שבת! חטאו הוא צבע המכנסים וסוג הבד של הכיפה, ואולי גם כמה שערות שזזו בראשו לכיוון הפוך משל אביו.
ואם בנערים המצב חמור על אחת כמה וכמה בנערות שנזרקות בבושת פנים ובחוסר הגנה אישית אל רשות הרבים ונתונים לחסדיהם של יצורים שונים ומשונים.
כמה מדהים ומרגש היה לצפות במרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין נותן הנחיות איך לנהוג בנערים ונערות שכאלו, ובנועם מתיקות ופשטות שולל מכל כיוון את האופציה להוציא נער או נערה מהבית הגם שיחטאו על חמורות שבתורה!!
זריקת נער/ה מהבית איננו בהכרח זריקה פיזית, גם התעלמות מנוכחות נער שכזה בתוככי הבית, או חוסר התעניינות באורח חיו ובמשאלותיו הוא רצח אופי לא פחות חמור ואולי יותר חמור, אנו עדים מידי שבוע לסיפורים של נערים טובים שמחפשים את דרכם שמספרים לנו על התעלמות של אב או אם המשפחה מהם, על רצונם לחזור למוסד במהירות ולסיים את השבת ואת המפגש המשפחתי ולצאת מהבית בגלל הרצח השקט שמתחולל באיטיות ואכזריות לאורך השבת כולה.
בפרשת השבוע אנו מוצאים אמא יהודיה שדואגת לבנה הטוב יותר מבחינתה על פניו של הבן האחר, רבקה דואגת לברכות שיגיעו ליעקב וישללו מעשיו, ומגינה על יעקב במידע שמגיע לה ברוח הקודש ומסכלת את משימות עשו, אך הפסוקים הללו הם הוראה הלכה ולמעשה איך עלינו להתנהג בדילמה שכזו כאשר בן נכשל חי בבית עם בן מצליח.
וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ וכו' (בראשית פרק כז פסוק מב)
הגם שרבקה גרמה נזק לעשו, הגם שהיא יודעת שהוא חוטא וטועה בדרכו, מעידה לנו התורה על גישתה של רבקה לעשו "ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול" אחרי הכל ולפני הכל עשו נשאר בנה הגדול, וכך היא גישתה אליו, דרכו נוגדת את דרכה, חיו מנוכרים וקשים לה אבל הוא נשאר "בנה הגדול" כזוהי היא האמא היהודיה!!
רבקה לא הופכת להיות האויב האישי של עשו, רבקה לא זורקת אותו מהבית, רבקה לא מתביישת בו, הוא נישאר בנה הגדול של רבקה! אך הוראה נוספת יש פה בתוך הפסוקים, הוראה גם ליעקב הצדיק – "ותאמר אליו הנה עשו אחיך", הגם שהוא רוצה להורגך אל לך לשכוח שהוא אחיך! כי רק ביחס כזה של קירבה ניתן יהיה לחולל איזשהו שינוי ומהפכה ובעיקר לשמור על קירבה.
כל היסודות הללו כתובים ברש"ר הירש בראשית פרק כז פסוק מב
לא לחינם הוא מדגיש: עשו בנה הגדל, יעקב בנה הקטן, וכן בסוף הסיפור: "אחי רבקה אם יעקב ועשו". אחרי כל המאורעות האלה נשאר עשו הבכור, יעקב - הצעיר, ורבקה - אם יעקב ועשו. כל זה מגלה את רוחם הטהורה של רבקה ויעקב, ומאשר את כל תפיסתנו. בנוהג שבאנשים שפלים, העושה עוול לחברו, כועס אחר - כך עוד יותר, ומבקש טענות ואמתלות, כדי להצדיק את העוול למפרע. אדם שפל נעשה חסר התחשבות, דוקא אחרי שעשה עוול. ורבקה ויעקב? שעשו כעס אחרי כל מה שאירע, דבר זה רואה רבקה כטבעי בהחלט. הן עשו לא יכול להבין את נימוקיה, קל וחומר שלא יכול להצדיקם. ויעקב, כלום ניצל במאומה את הברכה והבכורה? לא מניה ולא מקצתיה; נהפוך הוא, יעקב יצא מקופח כולו.
אחיך, שהנו אחיך, ויישאר כן תמיד, - ואל לך לשכוח, שאכן אחיך הוא.
הכותב הינו ראש ישיבת "בית מדרש ברקאי" חיספין וחבר ארגון ענ"ף