בתקופה זו הסוערת בחיי המדינה "תקופת הבחירות", הופכים אנו בבת אחת למומחי בטחון שרי בניה ושיכון, עם דעה חדה בכל הנוגע לטיב הכבישים ותפקוד הרכבות, ומעל לכל אנו אנשי ספקולציות וסוקרים מקצועיים, מרכיבים ומפרקים ממשלות, ומביעים דעה על תפקודם של ממשלות קודמות ועתידיות. גם מדד שנאת הדת נכלל בהרכבת הממשלות שלנו באותם שיחות חולין, מי שונא יותר ומי פחות, וכל זה טבעי לחלוטין והוא כלול במחיר הבחירות הארציות או בשפת העם וכל אחד בעל זכות בחירה ולכך דעתו חשובה כביכול ונאמרת.
פוגשים אנו בכאלו הנקראים "חרדים", שרצים ומתפקדים למפלגות שלא בראש מעיינותיהם צביון הדת והיהדות ויש כאלו שלהפך באופן מובהק. אז נכון שיש לחלק גדול בתוך הציבור ביקורת על החכי"ם שעבורם הצביעו בבחירות בעבר, ויתכן שחלק מטענותיהם בהחלט צודקות, אך חציית הכביש למפלגות שמנגד לחיינו וחיזוק ותמיכה במפלגות שהמגרש הביתי שלהם בעייתי מבחינה דתית לכל הדעות, זוהי עזות שלא של קדושה!
במבט בוחן על סיבת מציאות זו נמצא, שצעירים רבים בתוככי הציבור החרדי לא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי בעשייה שלהם וביכולות שלהם. מדובר בכמות אדירה של אנשים מוכשרים מאוד עם יכולות מרחיקות לכת שללא ספק הם מבריקים ומצטיינים ואמורים להגיע רחוק מאוד.
הם צעירים בעלי אנרגיות מיוחדות ומפותחות, שבכל מקום אחר בעולם היו יושבים ראשונה במלכות. מציאות ואורח חייהם כשומרי תורה ומצוות מביא אותם לשליטה על סיפוקים ומוח תורני מחודד שמהווה מודל הצלחה ופוטנציאל ליצירת פתרונות קסם (סטרטאפים) מברקים ויישומם ברמה המעשית.
הניסיון הענק הזה של אדם צעיר לחיות בתוככי הציבור שמגביל אותו כביכול בהתפתחות ומצד שני עצם חיו ומהותו מעצימים את יכולותיו המיוחדות, זהו נסיון קשה שמצריך הרבה כוחות נפש להישאר כפוף למקור הגידול הטבעי ומאידך להמשיך בהתפתחות.
רבים מצליחים לבטא את עצמם בניווט כוחותיהם להשפעה על דור העתיד. קמו מוסדות מפוארים המהווים מענה מקצועי ואלטרנטיבי לעשרות אלפי בני ובנות נוער, שאם בעבר היו נפלטים ממסגרות אל הרחוב, היום הם פאר של גידולים. אחרים התנווטו ליעדי חסד, רפואה, פיתוחים ועולם העסקים, ומדובר בכאלו שהם שמנה וסלתה של הציבור, רק שהחליטו שעל אף יכולותיהם שאולי יקבלו ביטוי מוחצן בבמות אחרות, להמשיך להיות תחת המטריה התורנית המאחדת את תודעת האישיות העצמית דווקא בשעת השתעבדותה המוחלטת לרצון הבורא, תוך הרגשת עצמיותה בשמחה שאין למעלה ממנה.
אלו החוצים את הכביש, הם אלו שלא מצליחים לעמוד בניסיון של להצליח ולהתפתח מחד, אבל מאידך בכפיפות להוראות התורה וההלכה. זהו הניסיון! ליבראלי מוגדר "מי שמאמין בערכי החופש, כגון חופש הפרט, שוק חופשי, יוזמה חופשית, דמוקרטיה", או יותר נכון מי שלא מרגיש כפוף לערכי היהדות, כפי שמיטיב להגדיר את זה הרש"ר הירש בפרשתנו בסיום מלאכת המשכן כותב: (שמות פרק לט פסוק מג)
משה השקיף על כל המלאכה המוגמרת, והנה נטבעו בה שתי תכונות אופייניות: "עשו אתה", הם עשו אותה, וכל פרט מפרטי המלאכה, מקטן ועד גדול, ביטא את מיכלול האישיות, את המסירות, את ההתנדבות הנלהבת ואת תנופת המעשה של האומה ושל כוחותיה; ושנית: "כאשר צוה ה' כן עשו", עם כל הזריזות שבתנופת העשייה השתעבדו לחלוטין, בכלל ובפרט, לצו האלוהי, ואיש לא שאף להבליט את עצמו במפעל על - ידי תוספת או מגרעת סובייקטיבית בחומר או ברוח. רק זה היה שכר המצוה שעמד לנגד עיני כל אחד ואחד: להוציא אל הפועל את מצות ה' וכוונתו בתכלית הדיוק. זוהי שמחה של מצוה המקוימת מרצון, זוהי חירות שבמשמעת ומשמעת שבחירות, והיא באה לכלל תודעת האישיות העצמית - דווקא בשעת השתעבדותה המוחלטת לרצון הבורא, תוך הרגשת עצמיותה בשמחה שאין למעלה ממנה. והרי זה הסימן המובהק המאפיין את השלמות המוסרית העליונה של מעשה אדם מישראל, ואת האדם - כעבד ה'.
הצגת כל התגובות