הרב נפתלי וסרמן עם רעיון לפרשת משפטים

(צילום: ללא קרדיט)

פרשת משפטים פותחת בפרשת עבד עברי. וננסה להבין, מדוע התורה פתחה דווקא בעבד? יכלה התורה לפתוח בצדקה, בגמילות חסדים?

ובכלל, העבד העברי, שכ"כ חייבים בכבודו, הוא למעשה גנב! חייב להיות כאן משהו עמוק יותר!

ואם נגענו בגניבה, נציין אחת מההזכרות בפרשתנו, שאם הגנב גונב שור או שה. אז על השור משלם פי 5, ועל השה פי 4.

וחז"ל נתנו בזה הסבר לפער שבין התשלום של גניבת שור לגניבת שה. שכיוון שהגנב היה צריך לסחוב את השה על גבו, והוא התבייש, לכן מורידים לו תשלום אחד ומשלם פי 4.

ראיתם פעם שופט בעולם שיתחשב בגנב על בושה שהייתה לו? הרי מי ביקש ממנו לגנוב?

וכמובן, שההסבר הוא שהשופט יכול לומר זאת רק אם הגנב הוא הבן שלו...

הקב"ה הוא אבא שלנו, ואפילו על בושה הוא מרחם עלינו וזוהי הסיבה שהתורה פתחה את פרשתינו דווקא בעבד!

ואם כבר נגענו ברחמי האב-הקב"ה עלינו. ישנה דוגמא דומה ונוספת מפרשתינו.

כותבת התורה, 'כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו'

שאל הגאון רבי איצל'ה מוולוז'ין זצ"ל:

מדוע מדגישה התורה שה' שומע דווקא את צעקתם של היתום והאלמנה, הרי ידוע, מה שכתוב, קרוב ה' לכל קוראיו. וא"כ כל מי שצועק, הקב"ה שומע אותו?

אלא ההסבר הוא כך:

דרכו של עולם, (מי שאינו חזק באמונת ה') אדם שנקלע לצרה כלשהיא כגון שתובעים אותו למשפט... אינו ממהר לבקש את חסדי הקב"ה, אלא תחילה הוא פונה ל'פטרון' שלו, כגון: הבן לאביו ואשה לבעלה, ומבקש עזרתו.

אז למעשה, עומד הקב"ה ממרחק, כביכול. ומניח לדורשי המשפט לתבוע את צדקת העשוקים.

אבל האלמנה והיתום, הם שונים, הם הרי חסרי משען ומגן, ואין להם מי שיעמוד לימינם להצילם, לפיכך הם ישר פונים אל רחמי הקב"ה וזועקים על מר גורלם - הוא הכתובת הראשונה שאליו הם פונים.

וא"כ, זה מה שאומרת התורה. 'כל אלמנה ויתום לא תענון', כי אם צעק יצעק -אלי" כלומר, אם יבוא לצעוק יהיה זה מיד "אלי". לכך מידת הדין נותנת אשר שמע אשמע צעקתו...